זוגיות ויחסים - פסיכולוגיה אבולוציונית

ד"ר חסון שלום רב,

אני כשנה אחרי לידה. יחסי עם חמותי היו מעולים מאז שהכרתי את בעלי ואז הלידה. היא ממש לא טיפוס החמות הטיפוסי אלא אישה צעירה בנפשה, ליברלית, "זרוקה", "מגניבה", והיינו ממש חברות.

מרגע הלידה הכל השתנה. אני לא יודעת עד כמה האשמה בה או בי אבל אני מניחה שזה היה גם וגם. היא נהייתה מאד עסוקה בתפקידה החדש כסבתא ולא כל כך בתינוקת עצמה ואותי זה מאד הרגיז. אני יודעת שזו התנהגות מאד מקובלת אבל אני לדוגמא, לא אהבתי שהתינוקת עוברת מיד ליד, ומאד הקפדתי על הרבה מאד כללים בבית שהיא לא הבינה, כמו לרחוץ ידיים לפני שנוגעים בתינוקת, לא להגיע חולים או אף מצוננים אלינו הביתה כל עוד התינוקת מאד קטנה, ועוד, הקפדתי שכשהיא מתעוררת האווירה תהיה מאד נעימה והיא קודם תראה אותי שהיא מכירה ורק אח"כ תעבור לאחרים ועוד כהנה וכהנה. אבל למען האמת אני גם נכנסתי לקטע מאד מגונן על התינוקת והיה לי מאד קשה לראות אנשים אחרים, חוץ מבעלי, שמחזיקים אותה. עצבנה אותי ההתעסקות האובססיבית בסבתאות החדשה והתייחסות לתינוקת כאל כלי. קשה לי להסביר מה כל כך עצבן אותי אבל הייתי בעיקר מתעצבנת מאד מאד מהר. ההורים שלי, באופן מפתיע (כי דווקא הם פולנים מסורתיים :)) הבינו את העניין מאד מהר ולקחו כמה צעדים אחורה עד שנרגעתי, ואכן היה לי הרבה יותר קל איתם די מהר. אבל היא ממש לחצה ולחצה, עשתה סצנות נעלבות, וכו', מה שגרם לי עוד ועוד לא לסבול אותה. הביקור השבועי אצלה היה מבחינתי סיוט והיא עשתה כל מיני "מחטפים" עם התינוקת ודברים שרק גרמו לי לשנוא אותה יותר.

בעלי לא הבין מה אני רוצה. הוא אמר שנעשה מה שאני אומרת ואם אני לא רוצה ללכת אליה לא נלך אבל הוא לא מבין מה אני רוצה ממנה, אני קטנונית ואני לא הוגנת כלפי אמא שלו. והאמת היא שזה מה שהכי שיגע אותי. כל דבר שהיא היתה עושה לי - הוא לא היה מבין מה אני רוצה וטוען שאני מנפחת. אבל אם אני הייתי קצת לא נחמדה אליה - הוא היה מאד יוצא להגנתה. הוא לא היה כועס עלי אלא פשוט בשקט ובעדינות טוען שהיא צודקת ושזה לא יפה להתנהג ככה. הוא היה אומר שאני מנסה להרחיק אותה מהמשפחה וכו'. הא גם רצה שאני אדבר איתה על זה אבל ידעתי שזה לא ילך כי ההתנהגות שלה נובעת ממקומות שהיא לא תרצה לדון בהם (רכושנות, קנאה - היא חיה לבד, ההורים גרושים ועוד) וההתנהגות שלי נובעת ממקומות שאני לא יודעת להסביר אותם. בשל מתקפות הורמונים לאחר לידה, לחצים אובייקטיביים שונים שפעלו עלי באותו הזמן ועוד, לא הצלחנו להגיע לעמק השווה והיינו רבים כל הזמן בגלל אמא שלו.

עכשיו כשנה אחרי היחסים השתפרו. דיברתי איתה כמה פעמים והמצב השתפר. חזרתי לחבב אותה ואמנם אני עדיין מתעצבנת בקלות (היא מאד קמצנית ומביאה לילדה מתנות מעפנות זולות ומצפה מאתנו להביא לה כל הזמן - בעלי טוען שזה בגלל שאין לה כסף אבל לעצמה היא כן קונה המון כל הזמן), אבל היחסים השתפרו. עם זאת, אני לא סומכת עליה. אני לא יודעת אם זה קשור לכל מה שכתבתי או שזה בגלל שהיא בנאדם מאד מרחף שלא מודע כל כך לסכנות ומאד לא מחוברת כבר לעניין גידול הילדים (היא לא זוכרת דברים בסיסיים ויכלה ממש לגרום לנזקים אם לא הייתי לידה כל פעם שהיא היתה עם הילדה). היא רוצה לקחת את הילדה אליה, והבעיה הגדולה היא שאני מתחילה להזדקק לעיתים לעזרה והיא גרה קרוב אבל אני לא סומכת עליה ולא מוכנה להשאיר את הילדה איתה לבד. בעלי לא מבין מה אני רוצה והתחיל שוב להתעצבן עלי. הוא לא שותף כלל וכלל לתחושות שלי וטוען שאני "מחפשת" את אמא שלו. לה אני לא יכולה להסביר שאני לא סומכת עליה ולכן לא משאירה את הילדה איתה אבל אני מניחה שהיא תפגע מאד כי היא יודעת שאנחנו צריכים עזרה ובוודאי לא תבין מדוע אנחנו לא רוצים לקבל זאת ממנה.

שוב התחילו הריבים בגלל אמא שלו ואני ממש כבר לא יודעת מה לעשות.

תודה שקראת את כל האורך הזה ומקווה לשמוע את עצתך.