זוגיות ויחסים - פסיכולוגיה אבולוציונית

יעל היקרה,

תודה על הקומפלימנטים. אבל בואי ונעבוד עכשיו קצת על עובדות החיים.

אמרת שקרה משהו מוזר – זה לא מוזר כלל. התהליך הזה, של התאהבות מטופלת במטפל, הוא תהליך נורמלי ונפוץ. הוא, מעצם תפקידו, אדם סמכותי, אמפתי, איכפת לו, ובתפקיד חשוב מבחינתך, ולכן טבעי להעריך אותו, ואפילו להעריץ אותו וגם להתאהב בו. התופעה הזו ידועה בקרב הפסיכולוגים, והיא ידועה בקרב הרופאים, והיא ידועה בקרב מורים ומרצים באוניברסיטה, ולא פעם בקרב בוסים בעבודה. לכן, בתפקידים האלה יש לדעת להזהר שבעתיים שלא ליצור קשר שאינו ראוי, משום שהנושאים בתפקידים האלה, ובעיקר בתפקידים רשמיים, יודעים שזה מה שעלול לקרות, ויודעים שאסור להם, גם בשל שמירת המשרה שלהם, מליפול בנושא זה.

אלא שכאן, במקרה שלך, לכאורה, מהרגע שעברת לרופא אחר, ובודאי כאשר עברת לבית-חולים אחר, הכל הפך להיות מותר, שכן אין ביניכם יותר יחסי רופא-מטופלת. להגיד לך משהו? זה נכון, אבל גבולי – כי עדיין, אתם מגיעים לשם מראש מיחסי מטופל-מטפל, שהם לא סימטריים, וגם לא הוגנים ביחס למטופל, שהוא (את!) ניתן להשפעה בקלות.

ומכאן, גלשתם ליחסים של בגידות, כל אחד בקשר שלו. הקושי כאן הוא בעיקר המחיר שעלול להיגרם לכל אחד מכם בקשר כזה, שלא יישאר זמן רב מבלי להתגלות. ככל שהקשר ביניכם טוב יותר והדוק יותר ,הסיכוי שלו להתגלות גבוה יותר. וגם כאן, אני לא בטוח שהקשר ביניכם סימטרי. את התאהבת כל כולך (וכן, את בשלב ההידלקות – שכן גם אם עברה שנה, הסודיות האופפת את הקשר הזה, ההרפתקה שמגבירה את תחושת הסכנה, ואת עוצמת הרגשות, כל אלה מצליחים לשמור על הקשר שביניכם כקשר של הידלקות, כלומר – עם רמת ריגוש גבוהה. את עדיין רחוקה מלבחון את האהבה העמוקה והיציבה, כי מעולם לא חיית איתו, ואת לא מכירה אותו מספיק בכעסו ובשגיונותיו. הוא בודאי שלא הגיע לשם.

וכאן אנחנו מגיעים לעובדת החיים השניה הנורמלית והנפוצה, והיא שלאחר שנות נישואים רבות (20, נכון?), הצורך בתחושה של ריגושים חזקים, וקשרים מיניים חדשים ונוספים, גם הוא צורך נפוץ. בעיקר אצל גברים. זה כמעט עניין ביולוגי (כמעט – כי יש גם השפעות סביבתיות). וכאשר זה קורה, יש בדרך כלל הבדל בין גברים לנשים. גברים נוטים פחות להתאהב בקשר כזה מנשים. הקשר המיני הוא הקשר העיקרי, בעוד שלנשים הקשר הרגשי הוא ההבט החשוב יותר. המין והתשוקה הם רק נלווים ומשניים לו. לגבר, בעיקר כאשר אין לו כוונה לעזוב את הבית, הקשר הרגשי משני לקשר המיני. להפך, כל עוד אין הוא מתכוון לעזוב את הבית, הקשר הרגשי הוא מכשלה, שכן הוא עלול להוביל אותו למקום שאין הוא רוצה להגיע אליו – כלומר, לעזוב את הבית – ולכן הוא נשמר שבעתיים שלא להתאהב. הוא נהנה מהאהבה של הצד השני, כמובן. הוא נהנה למדוד את כוח המשיכה שלו עצמו, אבל הוא נזהר שלא להתחייב (אלא אם הוא הוגן עוד פחות, וכן עושה זאת רק כדי להחזיק את האשה בכפו ברגע שהיא מאיימת לעזוב, אם כי, באופן מעשי, הוא ימצא כל תרוץ שלא לעשות משהו מעשי – ויש גם כאלה).

עשיתי כאן הכללה של תפקידי גברים-נשים, כי זה קורה יותר, אם כי, לפעמים, חלוקת התפקידים שונה.

כתבתי את כל זה, לא כדי להגיד לך מה לעשות, אלא כדי להבהיר לך מה קורה, והרבה. לגבי התכלס, מה לעשות – את צריכה יותר מידע כדי להחליט. יחסי הזוגיות שלך חולים עד כדי גסיסה, ואת צריכה להחליט מה לעשות איתם – ובנפרד לגמרי מהרופא. כי אם תעזבי למען הרופא, לא בטוח שהוא יישאר איתך לאורך זמן (ותשארי עם פאנק – קרחת משני הצדדים). הוא, הרופא, יש לו את התיק שלו שיכול להשפיע עליו ולגרור אותו לכל מיני כיוונים בלתי צפויים. אם את רוצה לתת ליחסים שלך עם בעלך צ'אנס – לכו לייעוץ זוגי, ועזבי את הרופא מיידית. אם לדעתך הנישואים שלך אבודים – עזבי אותם, ואז, או שתצליחי להשיג את הרופא, או שתרדפי אחריו עוד כמה שנים שבסופם היחסים האלה יתממשו או לא, ובדרך תהיי כמובן ממורמרת יותר, מה שלא יסייע לקשר הזה. ואם את לא יודעת להחליט – לכי לייעוץ שידריך אותך להבין בעצמך מה טוב לך. זה חשוב, אבל זה תהליך שאת צריכה לעבור אותו, והוא לוקח זמן.