זוגיות ויחסים - פסיכולוגיה אבולוציונית

אני נשואה טרייה (כמה חודשים), ונמצאת בקשר עם בעלי דהיום כבר כמה שנים של חברות טרום הנישואין.

במהלך השנים התגלענו למן מערכת יחסים בו אני, כביכול, הילדה הקטנה, עם כל השטיקים החמודים וההתנהגויות הילדותיות משהו, והוא ה"מרסן והבוגר". כמובן שזה רק בקטעים משעשעים,ואני "מתבגרת" באחת כשבאמת צריך לנהל שיחות על עניינים יותר חשובים מסתם "פוציניו-מוציניו" למיניהם.

ראוי לציין כי פתחתי עסק לא מזמן, ואף צברתי מספר לקוחות (דבר, שלא היה מתאפשר, מן הסתם, אם לא היו רואים בי אדם מקצועי, אחראי וכמובן, כמשתמע "רציני ובוגר").

עד כה האינטרקציה בינינו לא הפריעה לי. מבחינת חלוקת התפקידים בבית, היא די שוויונית וכל אחד עושה את מה שהוא טוב בו פחות או יותר (מינוס קיטורים מתבקשים...).

אבל בתקופה האחרונה יש פעמים שבהם אני רוצה לשנות את ההתנהגות המתיילדת, כי אני רואה שהוא מתנהג אלי אחרת, וזה מעצבן אותי. מבחינתו, שאני אמשיך להיות ילדה בנפש לעולם, כי הוא אמר לי ש"איתך אני אהיה ילד לנצח" ולעיתים הוא קורא לי בשמות חיבה כמו "ילדה שלי" וכאלה. ולעיתים גם הוא מתיילד, אומנם בתדירות יותר נמוכה ממני, אבל זה קיים.

לא מזמן ראיתי תוכנית ובה אומרת מנחת סדנאות למישהי -

stop being cute". היא טענה כאילו העולם הגברי מכוון אותנו לתפקיד ה"חמודה", כדי להפוך אותנו לפחות מאיימות, ואנחנו חמודות רק עד גיל 45 בערך, כי אחר כך זה פתטי.

כשניסיתי לפני כמה ימים להפסיק עם כל השטיקים הקטנים (אמרתי לעצמי שלא עשיתי את זה כשרק התחלנו לצאת, ובכל זאת הגענו עד הלום), הרגשתי כאילו אני פוגעת באינטימיות הזוגית.

בקיצור, מה לעשות ואיך לשנות או להוריד תדירות?