תמותה מאסתמה

 פרופ. בנימין וולוביץ',

 מומחה ברפואת ילדים ובמחלות ריאה בילדים

מתוך אוכלוסיה כללית של 100,000 איש, 1-8 אנשים בשנה עלולים למות מאסתמה. התמותה מאסתמה בגיל הילדות (פחות מגיל 10) נמוכה ביותר, והיא נמצאת בירידה מתמדת במשך 20 השנים האחרונות. מגיל 5 עד 14 שנים שיעור התמותה קטן מאוד והוא נע בין 0.3 ל-4 מקרי מוות בשנה לכל מאה אלף איש. בגילאים 5-15 שנים אין עלייה בתמותה. העלייה בתמותה מתרכזת בגיל המבוגר, בגיל יותר מ-65. תמותה מאסתמה בקרב מבוגרים עלתה משנות השבעים בממוצע ב-6% לשנה.

הסיבות לעליית התמותה מאסתמה

למרות שכיום אנו מבינים טוב יותר את התהליכים המתרחשים במהלך התקף אסתמתי, ולמרות ההתפתחות הגדולה בפיתוח תרופות יעילות לטיפול באסתמה, אנו עדים בשנים האחרונות לעלייה בשיעור התמותה מהמחלה במבוגרים. אין ספק שהעלייה במספר המקרים המאובחנים כסובלים מאסתמה והעלייה במספר החולים המאושפזים בגלל המחלה תורמים לעלייה בתמותה, אך אלה אינם יכולים להיות ההסבר היחיד. לאחרונה התחדש הויכוח סביב השאלה, אם טיפול לא נכון באסתמה, או בהתקף האסתמתי יכול לתרום לעלייה בתמותה.

דרך הטיפול באסתמה כגורם אפשרי לעלייה בשכיחות התמותה

בשנות ה-60 היתה עלייה בשיעור התמותה מאסתמה בארצות שונות בעולם. המדענים שחקרו את פשר התמותה באנגליה ייחסו את העלייה בתמותה לשימוש בתרופה האיזופרוטרנול שנכנסה לשימוש באותה תקופה. מאחר שתרופה זו היתה יעילה במיוחד, חולים שהשתמשו בה הסתמכו עליה יתר על המידה, והגיעו לטיפול רפואי בבית החולים מאוחר מדי. שימוש יתר בתרופות שתפקידן רק להרחיב את דרכי הנשימה, והימנעות משימוש בתרופות אחרות, כמו קורטיקוסטרואידים, שכבר היו מוכרות באותה תקופה, ואשר מיועדות למנוע את ההתקפים, נחשבו כגורם לעלייה בשכיחות התמותה.

השימוש בתרופות המרחיבות את דרכי הנשימה אינו יכול להסביר את העלייה בתמותה כיום, מאחר שכיום האיזופרוטרנול יצא משימוש, ובמקומו משתמשים בתרופות פעילות פחות. גם הקשר בין השימוש בתרופות לבין התמותה מאסתמה באנגליה עורער בעקבות העובדה שבאותה תקופה היתה עלייה בתמותה מאסתמה גם בארצות שבהן לא השתמשו באיזופרוטרנול. גל העלייה בתמותה שנצפה באנגליה בשנות ה-60 התרחש באותה תקופה גם בניו-זילנד, שם היתה תמותה גדולה עוד יותר. "אפידמיה" נוספת של תמותה מאסתמה אירעה בניו-זילנד בשנות ה-70, ששיאה היה בשנת 1979, מכאן שקיימת אפשרות שתיתכנה עליות תקופתיות נוספות בעתיד, ללא קשר לשימוש בתרופה כלשהי. בניו-זילנד התמותה מאסתמה גדולה יותר מאשר במקומות אחרים בעולם גם כיום.

כיום מאמינים שהעלייה בתמותה מאסתמה היא אמיתית וקשורה במידה רבה לטיפול לא נכון במחלה באוכלוסיות שונות. במקומות רבים בעולם עדיין משתמשים החולים יותר מדי בתרופות שמרחיבות את דרכי הנשימה, ופחות מדי בתרופות המונעות את המחלה. התרופות שמרחיבות את דרכי הנשימה מקבוצת האגיניסטים לביטא-2 אהודות מאוד על המשתמשים בהן, מאחר שהן מעניקות למשתמש הקלה מידית בנשימה. כתוצאה מכך אותם חולים משתמשים פחות בתרופות אנטי-דלקתיות, כמו קורטיקוסטרואידים, שתפקידן למנוע את ההתקפים הקשים.

מי עלול למות מאסתמה

ילד עד גיל 10 שנים הנמצא בהשגחת הוריו ומקבל טיפול נכון לאסתמה מהרופא המטפל, או מהרופא המומחה, אינו נמצא בסכנה למות מאסתמה. לעומת זאת מתבגר בגיל 15-24 שנים, בדרך כלל מקבוצות כלכליות - חברתיות נמוכות, שאינו נמצא בהשגחת הוריו, וללא ביטוח רפואי מסודר ולכן ללא קשר עם רופא ראשוני או מומחה, נמצא בקבוצת הסיכון לתמותה מאסתמה. מתבגר כזה משתמש בדרך כלל רק בתרופות המרחיבות את דרכי הנשימה, ולא בתרופות מונעות, לפעמים הוא נוטל את התרופות מספר רב של פעמים ביום. בדרך כלל הסיכון למות גובר אצל מתבגר אם מחלתו החמירה בשנה האחרונה והוא כבר אושפז כמה פעמים בבית חולים או ביחידות לטיפול נמרץ בגלל התקפים קשים.

מדוע נפטרים מאסתמה

מקובל כיום שהמוות במהלך התקף אסתמתי נגרם כתוצאה מהפרעה חסימתית קשה בנשימה, הנגרמת עקב הפרעה בזרימת האוויר, הנובעת מהיצרות קשה בדרכי הנשימה, מבצקת ומהצטברות ריר סמיך.

שני מצבים מאפיינים את החולים שנפטרים ממחלה זו

  1. ברוב המקרים מדובר בהתקף קשה וממושך הקורה בתוך כותלי בית-החולים. חולה כזה מגיע לבית חולים בדרך כלל בשלבים מתקדמים של ההתקף, בעיקר בגלל טיפול לא נכון בבית. טיפול נכון בחולה יכול היה יכול להציל את חייו.
  2. הצורה הפחות שכיחה שבה נפטרים חולי האסתמה (המוערכת בכ-30% מהמקרים) היא במהלך התקף קשה פתאומי עם התקדמות מהירה תוך זמן קצר, המביא למוות בבית, בדרך כלל בשעות הלילה או לפנות בוקר. במקרים אלו, לרוב לא ניתן היה לצפות מראש שהחמרה כזו תתרחש.

כיצד ניתן להקטין את הסכנה מתמותה במהלך התקף אסתמתי קשה

ראשית על החולה הנמצא בקבוצת הסיכון, לדוגמא חולה שכבר היה בעבר בסכנת מוות מהתקף אסתמה, להכיר את הגורמים היכולים לעורר התקף קשה, להכיר את הסימנים המעידים על חומרתו של ההתקף כבר בשלביו המוקדמים וכמובן לדעת איזה טיפול עליו ליטול בהתקף כזה. עליו להגיע לבית-החולים במהירות המרבית. פעולות אלו יוכלו למנוע מוות, בחלק מהמקרים לפחות.

על מתבגר הנמצא בקבוצת הסיכון להתקף חמור להחזיק בבית מזרק אוטומטי של אפינפרין (תרופה המרחיבה את דרכי הנשימה והניתנת בזריקה ממזרק אוטומטי קל לשימוש). חשוב להקפיד על התאמת המזרק לגיל המדויק. את תוכן המזרק יש להזריק ברגע שחשים שההתקף מחמיר, ויש להזעיק עזרה מיד.

רבע ממקרי המוות מאסתמה מתרחשים תוך 30 דקות מעת התחלת ההתקף, וכשני שלישים מתרחשים תוך 8 שעות מתחילתו. פינוי מהיר של החולה לבית החולים יכול להפחית במידה רבה את התמותה מהמחלה. בעיר אדינבורג בסקוטלנד היתה התמותה בקרב חולים שהיו קשורים לשירות החרום קטנה פי שלושה (% 0.3) מאלו שלא היו קשורים לשירות כזה. לפיכך חולה הנמצא בקבוצת הסיכון להתקפים קשים טוב יעשה אם יהיה מנוי על שירות נשימתי.



יש לך שאלה?  ד"ר וולוביץ' ישמח לענות בפורום אסתמה...

 עוד בנושא:

 מבנה מערכת הנשימה
 אבחון המחלה
 מנגנון המחלה 
 שכיחות המחלה 
 דרגות חומרה והחלמה 
 אסתמה לאחר מאמץ
 אסתמה בתינוקות
 הגישה הטיפולית הכוללת
 גורמי סיכון
 טיפול מונע
 טיפול תרופתי
 טיפול רפואי משלים
 אמצעי עזר לטיפול
 הקשר למחלות אלרגיות נוספות
 תמותה מאסתמה