פורומים חדשים
כלים שימושיים
הסטיגמה הרווחת בציבור הרחב, ובקרב הקהיליה הרפואית, היא שבנישואי קרובים (בני דודים מדרגה ראשונה או שניה) יש שכיחות יתרה של מומים מולדים.
ב 30 ממדינות ארה"ב אין היתר לנישואין מסוג זה, והוא נחשב כטאבו בהרבה ממדינות המערב.
במדינות אסיה ואפריקה לעומת זאת, תהליך נישואין זה שכיח ביותר.
במדינות מסוימות, עד 60% מסך הנישואים הם בין קרובים.
הואיל והרבה ממדינות המערב הופכות להיות למדינות הגירה, והמהגרים מביאים עמם למדינות האם החדשות שלהם את הרגלי הנישואין שלהם עלולה לעלות השכיחות של מומים מולדים.
הרופאים והיועצים הגנטיים ניצבים בפני דילמות יומיומיות של יעוץ גנטי לפני הנישואין, על הסכון בלידת ילדים בעלי מום, תוך קבלת החלטות העלולות להיות שגויות ולהביא להפסקות הריון מוטעות.
טעויות אילו הן תוצאות הנחות עבודה המבוססות על סטיגמות, כנזכר לעיל, ולא פרי ידיעות בדוקות.
עבודה שנעשתה ע"י ארנו מוטולסקי וחבריו מאוניברסיטת וושינגטון, באה לבסס את שכיחות לידת ילדים עם מומים בקרב בני זוג קרובי משפחה, לצורך מתן יעוץ גנטי מושכל.
מסתבר, שאם באוכלוסיה הרגילה שיעור לידת ילדים נגועים במומים בקרב זוגות שאינם קרובי משפחה, מגיע לסך 3% עד 4% מהלידות, הרי, שיעור זה עולה בצורה קלה ביותר בקרב בני זוג קרובים.
המחקר, שהתבסס על ניתוח תוצאות 6 מחקרים קודמים, שהתפרסמו בספרות הרפואית והקיפו אלפי זוגות, מצא, ששיעור המומים המולדים בתינוקות שנולדו לבני זוג קרובים מדרגה ראשונה, עולה ב - 1.7% עד 2.8% בלבד, על זה המצוי באוכלוסיה הרגילה כפי שצוין לעיל.
נמצא, שקשה מאוד להעריך את תרומת קרבת המשפחה, להופעת המומים המולדים (במיוחד פיגור שכלי ומחלות גנטיות), וזאת בשל השוני בסיכון בין קבוצות אתניות שונות, היסטוריה משפחתית לא מהימנה ועוצמת הקרבה על פני ציר הזמן.
מסיבה זו, אין גם המלצות להרחיב את יריעת הבדיקות הטרום לידתיות המבוצעות כבר כיום, כסקירה לפני הלידה.
מובן, שאם ידוע בודאות על מחלות משפחתיות שאינן בסריקה, ויש יכולת לאתרן טרום לידתית הדבר מתחיב מאליו.
הסטיגמה, עם כן, שהוגדרה באחד הפיליטונים, "שמנישואי קרובים הילד יוצא דביל", רחוקה מהמציאות.
ב 30 ממדינות ארה"ב אין היתר לנישואין מסוג זה, והוא נחשב כטאבו בהרבה ממדינות המערב.
במדינות אסיה ואפריקה לעומת זאת, תהליך נישואין זה שכיח ביותר.
במדינות מסוימות, עד 60% מסך הנישואים הם בין קרובים.
הואיל והרבה ממדינות המערב הופכות להיות למדינות הגירה, והמהגרים מביאים עמם למדינות האם החדשות שלהם את הרגלי הנישואין שלהם עלולה לעלות השכיחות של מומים מולדים.
הרופאים והיועצים הגנטיים ניצבים בפני דילמות יומיומיות של יעוץ גנטי לפני הנישואין, על הסכון בלידת ילדים בעלי מום, תוך קבלת החלטות העלולות להיות שגויות ולהביא להפסקות הריון מוטעות.
טעויות אילו הן תוצאות הנחות עבודה המבוססות על סטיגמות, כנזכר לעיל, ולא פרי ידיעות בדוקות.
עבודה שנעשתה ע"י ארנו מוטולסקי וחבריו מאוניברסיטת וושינגטון, באה לבסס את שכיחות לידת ילדים עם מומים בקרב בני זוג קרובי משפחה, לצורך מתן יעוץ גנטי מושכל.
מסתבר, שאם באוכלוסיה הרגילה שיעור לידת ילדים נגועים במומים בקרב זוגות שאינם קרובי משפחה, מגיע לסך 3% עד 4% מהלידות, הרי, שיעור זה עולה בצורה קלה ביותר בקרב בני זוג קרובים.
המחקר, שהתבסס על ניתוח תוצאות 6 מחקרים קודמים, שהתפרסמו בספרות הרפואית והקיפו אלפי זוגות, מצא, ששיעור המומים המולדים בתינוקות שנולדו לבני זוג קרובים מדרגה ראשונה, עולה ב - 1.7% עד 2.8% בלבד, על זה המצוי באוכלוסיה הרגילה כפי שצוין לעיל.
נמצא, שקשה מאוד להעריך את תרומת קרבת המשפחה, להופעת המומים המולדים (במיוחד פיגור שכלי ומחלות גנטיות), וזאת בשל השוני בסיכון בין קבוצות אתניות שונות, היסטוריה משפחתית לא מהימנה ועוצמת הקרבה על פני ציר הזמן.
מסיבה זו, אין גם המלצות להרחיב את יריעת הבדיקות הטרום לידתיות המבוצעות כבר כיום, כסקירה לפני הלידה.
מובן, שאם ידוע בודאות על מחלות משפחתיות שאינן בסריקה, ויש יכולת לאתרן טרום לידתית הדבר מתחיב מאליו.
הסטיגמה, עם כן, שהוגדרה באחד הפיליטונים, "שמנישואי קרובים הילד יוצא דביל", רחוקה מהמציאות.
