פורום פסיכולוגיה מבוגרים

שלום .. אני בת 25. לצערי אני יכולה להודות בכנות שהיא גם מכאיבה לי כמובן , שאני פשוט בנאדם שלא ממש מעריך את עצמו וכואב לי לומר שאני לא בדיוק יודעת מה יש לאהוב בי. @ כמובן שאני לא מראה זאת כלפי חוץ . אני נורא מתעתעת . כלפי העולם אני משדרת סוג של שלמות חיצונית , תמיד אני דואגת להיראות טיפ-טופ , כמו שאומרים .! המון שנים חייתי כשאני ככה בתוך מסכה שנורא הגנה עליי ותמכה בי . אני יודעת שהכל נובע בגלל הילדות הלא מזהירה שעברתי ולא מאחלת לאיש לעבור את הדברים שהיו מנת חלקי . בעיקר חוויתי המון דחייה חברתית בהיותי ילדה ונערה , אבל גם בהמשך חיי חוויתי המון המון אכזבות מגברים , והרבה משברים אישיים . בקיצור אחת הסיבות שקשה לי לאהוב את עצמי זה בגלל רק אותם חוויות הקשות שעברתי בחיי. כשאני מסתכלת על עצמי במראה בשקט וכשאני לבד כמובן - אז אני יכולה לראות את כל הכאב ... את כל הרגשות הקשים שהיו מנת חלקי במשך כל חיי . ! כל החוויות בילדותי שגרמו לי להרגיש שאינני רצויה , כל המפחי נפש שעברתי עם גברים ..., בקיצור אני מודעת עד כאב להכל . ועדיין ,מה בדיוק המודעות הזו עוזרת לי ??. בסופו של יום אני לא עולה למיטה ואומרת לעצמי ״וואו אני בנאדם מדהים״. !! זה מרגיש לא פייר שאני בת 25 ועדיין לא אוהבת את עצמי , עדיין לא מרגישה ערך עצמי חיובי כלפי עצמי . למה בגלל הדברים שעברתי בחיים , נגזר עליי לחיות עם עצמי בסכסוך ? למה בגלל שלא קבלתי מספיק אהבה אז נגזר עליי להרגיש פחותת ערך ? האם זה פייר ?. אני גם לא מצליחה למצוא זוגיות נורמלית כי כנראה אני בתוך תוכי מסתובבת עם רגשות של מי יאהב אותי בכלל . שוב -כלפי חוץ אני משדרת שאני אדם עוצמתי, כריזמתי , שבטוח בעצמו ומת על עצמו . אבל זה סתם בולשיט . כמו שאמרתי - בסוף כל אחד יודע טוב מאוד מי הוא כשהוא הולך לישון ! אז זהו אני כנראה רוצה לעזור לעצמי ... וכנראה שאני מחפשת עזרה וייעוץ . אני חושבת שלא הכל אבוד והייתי רוצה לשנות את המצב שלי לגבי עצמי ..! הלוואי !!!!!!!!! אשמח להארה ...