עוד בנושא
פורומים חדשים
כלים שימושיים
כשהחיים שקיבלת לא הוגנים ופוגעים
פגועה (12.4.2020, 19:02)שלום
אני נושאת פגיעות של שנים.
בעיקר צצו בשעת משברים שונים.
תמיד לא הייתי היי לייט בחברה . היו לי שתי חברות בגיל ההתבגרות .
יצאתי לצבא פגשתי את בן זוגי התחתנתי בגיל צעיר.
לאחר הצבא החלטתי באופן חובבני ללמוד אומנות וארכיאולוגיה ללא שיקולים וללא אהבה מיוחדת לכך.
לאחר סיום הלימודים ישבתי בבית ובן זוגי לא שאל דבר. הייתי בהיריון ראשון .
ילדתי ונותרתי בבית ללא כל חברות עקרתי לעיר אחרת טרום עידן הפייסבוק וקבוצות.
חמותי שגרה 500 מטרים מאיתנו הייתה אישה קרה שלא עבדה מעולם לדעתי לא שיא הבריאות.
אמא שלי מעולם לא עבדה פרט לטיפול בילד לתקופה קצרה, ולפקידות לחצי שנה. תמיד הייתה לחוצה ורבה עם אבא שלי המון בגלל משפחתו.
גדלתי ללא יחס רגשי .
כמובן שאמא שלי לא נתנה שום עזרה בגידול הנכדים לא לאחיותי ולא לי.
למעשה מדובר באם ילדה שזקוקה בעצמה לחום ואהבה.
היא העירה הערות נבזיות לאורך כל חיי.....לדוגמה כשהילד הראשון היה במעון ניסיתי כמה פעמים להזמין ילדה שהוא חיבב...האם לא נענתה.
סיפרתי לאמי על כך ותגובתה הייתה את לוחצת על אנשים.
כמו כן העירה באחת הפעמים אותך פיספסתי.
יצאתי לקןרס מזכירות רפואיות ממשרד העבודה והחלתי לעבוד במרפאה של הכללית כשנה לאחר 4 שנים נולד בננו השני .
שוב חוויתי בדידות ולא רציתי נפשית להיות תקועה בבית לכן אבא שלי בא ועזר במשך 8 חודשים לטפל בו . אני התחלתי לעבוד בקופת חולים גדולה.
פתחו מרפאה להפרעות אכילה בנוסף לעבודה השוטפת בקבלת קהל הייתי פעם בשבוע מזכירה שם. באחת הפעמים יצא מטופל צעיר והטיח בי שאני סובלת מדיכאון לאחר לידה . למותר לציין שאני לא נידבתי את המידע. כך שהשתמשו במטול כדי להטיח את זאת בפני. שוב קופת חולים גדולה בארץ.- על סודיות רפואית וכבוד הם לא שמעו.
עבדתי במרץ כמו 4 אנשים במשך שנים. לא קיבלתי יחס חברתי אוהב. לדוגמה במהלך טיול שטנו בסירה אני ישבתי בחרטום והשאר חתרו הישר לתוך שיח פטל.
קוצת נשים "מפרגנות" צחקו ואמרו לא בכוונה. שתקתי והבלגתי כך עברו 14 שנה. קבוצה שנעמדה מולי ואמרה אנחנו לא החברות שלך את לא בקבוצה שלנו.
אחראית משרד שהתעללה בי הייתי זו שקראו לה תמיד להחליף את הבנות שחלו או לא יכלו להגיע זו שתמיד אמרה כן. כשאני ביקשתי החלפה או עזרה לרוב קיבלתי לא.
חוויתי בישיבות צוות הפניית גב אלי באופן מופגן תוך הערה לחברה אחרת לצוות סליחה שלרגע הפנתי אלייך את הגב .....
זו הייתה אחראית המשרד והשאר הבינו את המסר והצטרפו לחגיגה.
אציין שהתמדתי לעבוד היטב להגיע חצי שעה לפני הזמן לעזוב הרבה אחרי. הבנות עם הקשרים זרקו את הכל ב 12.30. ימי מחלה מעולם לא פיברקתי לעומת זאת סביבי כולן היו חולות את מקסימום ימי מחלה כל שנה.
והביקורת עלי הייתה תמיד שלילית לא עצמאית לא עומדת בלחץ. למותר לציין שהיחס והעומס שנטלתי על עצמי הן בגלל מוסר עבודה גבוהה והן בגלל מוסר שלא לרמות את המערכת בתוספת ביחס ה"לבבי" עשו את שלהם.
הלקוחות הקשים נחתו אצלי יש טכניקות לדוגמה לעכב לקוח חביב כך שהלקוח הקשה יגיע לזו שעובדת במרץ - אני.
שיחות הטלפון שקפצו מעמדה לעמדה תוך כדי קבלת קהל נעצרו הרבה יותר אצלי ככה שנים.
התמוטטתי פעם בעבודה המנהלות ידעו לדבר בפה רך לבן זוגי ולומר היא לא עומדת בלחץ ניתן לה כדורים נגד דיכאון.
הוא שתק עבדתי בקופת חולים גדולה ויש את תסמונת המתעלל שמחייך מצד אחד ובצד השני....
אחותי הגדולה שהמעיטה בערכי צלצלה למנהלת ודנה לגבי העברתי לסניף אחר . לא יצא לפועל הסניף בו עבדתי היה מאוד קרוב למקום מגורי מכיוון שעבדתי בפיצול בוקר ואחר הצהריים פעמיים בשבוע בשאר רצוף הייתי טסה לאסוף את הילדים לדאוג לארוחת צהריים. הניקיון וקניות עלי. ושוב 24 שעות כוננות החלפה.
לנשום לא היה זמן.
יצאתי לחופשה ללא תשלום לאחר התמוטטות עקב היחס המתעלל נצלני. ישבתי מול בן זוגי ואמרתי לו : רע לי לא טוב לי מתנהגים אלי לא יפה. בן זוגי שמע שאל מה את רוצה לעשות. אני הייתי במלכודת ילדים הרגל של ככה זה . ככה אני רגילה לקבל....ואמרתי לא יודעת אחזור לאותו מקום.
עלי לציין שבן זוגי הדגיש שביחסי משפחה ועבודה הוא לא יתערב.
חזרתי לעבוד עוד שלוש שנים הייתי עבד לא עובדת.
ואז בננו הבכור נכנס לדיכאון תוך כדי שירות צבאי , הוא רזה עד מאוד ממש נעלם לי מול העיניים. כמובן העבד אני הגיע לעבודה בזמן ביעילות. בעבודה אחת למדה לתואר שני זכתה לזמן להדפסות במשרד למקסימום התחשבות. השנייה כנ"ל גרושה מסכנה זכתה לעבוד באיטיות לחופשות מחלה מלאות לחמלה רוך. לעבודה של תגמול כספי נוסף צירוף אנשים לביטוח משלים 50 שקלים לאיש. אני "זכיתי" במרפאת סגרת לשכנע אנשים שלא מעוניינים לשנות את אורח חייהם כי זה קשה לא פשוט להגיע לבדיקה ומעקב אצל האחות. כן כן אני הכושי השחור.
לסיום פיתי לפסיכיאטר ראשי של הקופה ציינתי בני לא אוכל ומרזה באפן קיצוני התשובה השטחית החפיפית הייתה אולי הוא מאוהב. ניתקתי את הטלפון בתחושה ששוחחתי עם תת רמה.
פניתי לאחות מרפאה להמשך טיפול שהייתה חמה וקשובה נתנה לי אנשור. בני הלך לצבא והמשיך להיות מדוכא. שלח לי מסר עדיף לסיים בשיא.
נכנסתי ללחץ עצום מרוב דאגה. כמו כן הראה לי בעיתון כתבה על מישהו מהיחידה המובחרת בה שירת שהתאבד.
קלטתי מצוקה ולי היה כלום פרט הזכות להיות עבד.
לבסוף פניתי לפסיכולוג תעסוקתי שכתב מכתב בני השתחרר כשהוא בתת משקל חריף מדוכא לא אוכל ממוטט עם בעיות בלב.
ישבתי עם בן זוגי בסלון וחשבנו מה לעשות. החלטנו שמכיוון שיום רביעי אני אלך לעבוד בבוקר ואחר הצהריים אבקש לא להגיע ובסוף השבוע נחליט מה הלאה.
לא פשוט להתמודד.....
הגעתי למקום העבודה בו לא בלפתי לשיחקתי משחקים....עבדתי כמו 6 בנות נקראתי לדגל בכל זמן והתיצבתי וזכיתי להתעללות חברתית ונפשית.
התיצבתי מול אחראית המשרד יש לציין שידעו שיש לנו בעייה עם הילד.
ושוב עובדת שתמיד עזרה הגיעה ספגה הכילה נתנה ונתנה ונתנה.
בקשתי לא להגיע לשעתיים אחר הצהריים תגובתה היתה תביאי את הילד ותבואי.
שם כבר ירד על המסך.
שבתי הביתה כתבתי מכתב התפטרות. יותר נכון התפוטרתי.
שלחתי את בן זוגי לתת את המכתב הוא צלצל ושאל את בטוחה ? באותו זמן עם ילד ממוטט התשובה הייתה כן.
נשארתי לטפל בבננו כשאני מנסה לעכל הן את מצבו והן מעבר מאין זמן לנשום לבוקר טוב בית. שתי מתנות.
אין מילים לתאר את מה שנתתי לאורך שנים למאות לקוחות ולצוות מתעלל.
המיטב תמורת .......כסף.
זה החלק הטוב של הסיפור ?
בוא נמשיך.....הייתי בבית עם בני למשפחתי לא פניתי לא ידעו דבר לפחות לא ממני. לא המצב של בני לא על התפוטרתי מהעבודה. ידעתי שאין למי לפנות לנוכח היחס המבזה הקר והמנוכר בעבר.
ואז כמו סנונית המשפחה הגיעה נכנסה הורי ואחותי והודיעו כך: את לא תוציאי אותו מזה לבד.
שוב ילד במצב ממוטט. ואני במצב חביב.
הורי חסרי היכולת הגיעו בדיוק לשעת הצהריים בני המדוכא לא אכל. אבא שלי התישב מולו ושאל למה את מדוכא למה אתה לא אוכל. שתבינו דקה אחרי ששוחרר לשנה מהצבא כשהילד ממוטט. בשלב הזה העפתי את הורי מהבית. הם נעלבו. טוב חסרי הבנה רגשית לעד.
הייתי לבד לגמרי בבית קשובה לבני מעודדת מנחמת מדגישה שהוא שווה בכל מצב.
אצלי דפקו בדלת השכנים והוציאו אותי לפעילות בגינה קהילתית עטפו אותי בחום . במקביל נצמד אלי אדם בגן שקט רך ומכיוון שהייתי בודדה התחלתי לדבר איתו.
באחד הימים נפלתי בטיול עם הכלבה זכרתי שהוא מטפל אלטרנטיבי. פניתי לטיפול . קיבלתי רוך כוסות רוח לכתף. והייתי ממוטטת מהמצב חרדה לבריאות בני שהמשיך לרדת במשקל. מנסה לעכל שככה 14 שנים של עודף מסירות ונתינה נאמנות יושר הסתיימו.
עד היום קשה לעכל 10 שנים אחרי.
ככה הייתי ואז האדם מהגינה המטפל האלטרנטיבי חיכה לי כל בוקר.
ואז עם הגינה אחותי פנתה אלי והציעה שאלך ללמוד קורס עיסוי. לא חשבתי יותר מדי. לקחתי את בני וחשבתי שנלמד ביחד נצא קצת.
בני החכם ברח מהקורס אני הממוטטת והמבולבלת נשארתי. זו הייתה טעות חיי בנוסף לזה שלא עזבתי שנים רבות מאוד לפני אולי אחרי שנה את המקום הזה.
האמת לא היה לי זמן לעכל את מצבי כי טפלתי בבני.
בקורס העיסוי חום החדר הועלה ל 39 מעלות בקשתי להוריד נענתי שאי אפשר. המורה היה אמפטי סמפטי ואני מסכנה שכמהה לחום רוך אהבה.
רגע נעצור לתיאור היחסים עם בן זוגי ואיתי.
התחתני מאוהבת עד הגג פלוס.
לא דרשתי יהלומים או דברים גרנדוזים.
ואז אחרי הלידה הראשונה בה הייתי ימים שלמים לבדי בבית עם תינוק רך , הופיעו בי פיקפוקים קשים בקשר לאימהות. תוצר של יחס רע קר אמא לא הכי שהייתה בבית.
כתגובה אחותי הגיעה והחליטה ללא שיחה שאני בדיכאון אחרי לידה ועלי ללכת למרפאה פסכיאטרית בן זוגי לא פצה פה לא שאל אותי מה מטריד אותי למה אני זקוקה.. תשובה לחום רוך אהבה קצת תשומת לב. שעה לנשום .כן כמו כולןץ
אני לא שאלתי שאלות הלכתי. פעמיים.....בן זוגי סתם את הפה . לא שאל כלום. ואני שתקתי. כן כן זה שאהבתי עד השמים.
שום שאלות מה עושים שם ....מה את מרגישה....זה מועיל....זה מזיק.... אתם יודעים אני בת זוג אדם אמא טרייה.
אותו דבר במשפחה שום עניין שום שאלות.
אחרי שתי פגישות בהן לא ממש הרגשתי שייכת לחברה ולמחלקה החלטתי לצאת.
חזרתי הביתה ושוב דממה .
המשפחה דממה בן הזוג דממה.
החלטתי לצאת מהבית ....התחלתי לחפש עבודה .
התקשרתי לגלריה הלכתי לראיון והאמת המקום לא נראה לי. לכן החלטתי להעיר הערה מטופשת ידעתי שלא אתקבל לא רציתי לעבוד שם. הפתעה אמא שלי אמרה לי בשיחת טלפון מי מעיר הערה כזו. ושוב מעניין מי סיפר לה אני לא סיפרתי לה כלום. מעניין מי סיפר?
לאחר מכן החלטתי ללכת לראיון בקופת החולים להפתעתי אחותי הגדולה הגיעה נרתמה לעידוד. אותה קופה שבה הטיחו בי על דיכאון לאחר לידה. ש
אלמנט חוזר אני לא סיפרתי דבר על כך - הנשמות הטובות סיפרו.
כן כן ה משפחה שלי.
חמותי היחסים איתה בתחילה זימנתי לארוחות , לבן זוגי אח שמרבה לדבר בקול רם רק על עצמו עייפתי מכך. גם חוסר לבביות מחמותי הוסיף לבסוף הקרשים גוועו. הגולל נסתם כשחמותי הצהירה אני לא יודעת לטפל בתינוק. לא ביקשתי שתטפל רק קצת קצת חום.
בנוסף אביו של בן זוגי נפטר היה סכום כסף שעליו אמו בקשה שיחתום ויתור , אני לא ידעתי על כך ובן זוגי לא שיתף. כששמעתי מאוד נפגעתי חשתי ממודרת.
לאחר שנים רצינו לקנות דירה פנינו לעזרה כספית לאימו היא משכה אותו חודשים ואני בכיתי את נשמתי. הוא התאפס והתאדה לא יכולתי להבין ולהכיל את הסיטואציה. פירשתי זאת כחוסר אהבה אלי אלינו.
והתחלתי לנטור לו בוז על ההתאפסות הזו. הוא היה אבוד התחלנו להתרחק. כך במשך שנים הוא לא דיבר ואני כעסתי. הנתק גדל וגדל עד אינסוף.
כשבננו היה בן 4 פנינו לפסיכולוגית מכיוון שהניח סכין על היד כמו בהתאבדות. אני אמא מסורה ודאגתי מאוד ראיתי בכך מצוקה. הוא הלך לגן פרטי שבו לא נתנו להורים להיכנס לגן. פרט בהבאה ובלקיחה הביתה הביאו את הילד לדלת.
לא היו סרטים כאילו בטלוויזייה בבית ואני לא התנהגתי כך כמובן.
נכנסנו סיפרנו ולפתע הפסיכולוגית קראה לבן זוגי לחדר נפרד. הם חזרו והיא הודיעה לי שהכל בסדר בוודאי ראה זאת בסרט. לא שאלתי דבר .ללא הנחיות לעקוב או לדווח אם משהו קורה בהמשך.
בן זוגי לא אמר כלום.
בהמשך בני היה אוחז באצבעותיו את כיסא הבטיחות ולא רצה ללכת לגן . אני שמיהרתי לעבודה ניתקתי את אצבעותיו לקחתי לגן והגעתי למקום ההוא בזמן תמיד בזמן.
כשבננו התמוטט בצבא היו זוג שלא קיים יחסי מין לבן זוגי היו קשיים הן בתקשורת והן בתפקוד ואני לאחר הרבה זמן ביקשתי שיבדק. הומלץ על ויאגרה שגם אותה לא מיהר להשיג ונטל במשורה לעיתים רחוקות.
כמו כן בכיתה ח בנינו שהיה תלמיד מצטיין לאורך כל חייו ילד מנומס ואדיב. למד בכיתה מדעית. בבית הספר היו ילדים אלימים. הוא סיפר לי על אגרופנים על ילד ששרף למשהי שיער. אני חשבתי שהכיתה המדעית היא הגנה......כמה תמימה הייתי.
בכיתה ח' מורה הספורט חילק 2 כיתות והשאיר חלק אחד ללא השגחה.
בננו חטף אגרוף רציני. הוא הגיע הביתה מבוהל לא סיפר דבר.
הכריז שהוא רוצה להתאבד שוב ילד טוב חנון מבית טוב. אבא מהנדס אמא מזכירה רפואית.
לאחר מספר ימים חשף בפני בן זוגי את היד ....הנפש המבוהלת מהמכה ובטח מהאיומים שהיו . הוא סירב ללכת לבית הספר.פגשתי בעבודה לקוח שהמליץ לי לפנות לעו"ד . עורך הדין לא עשה דבר הציע לתווך ביננו למפקחות ולקח סכום נאה.
אחותי המתערבת שוחחה עימו והפחית את הסכום.
פנינו למנהלת בית הספר היא טענה שהילדים לא רוצים לדבר ולהגיד מי המרביץ....ברור ילד אלים שיפגע גם בהם. פנינו למשטרה שסגרה את התיק מחוסר עיניין לציבור.
המכות היו הילד הפוגע נעלם. אחריות המורה להשגחה הייתה כלום.
מזכיר את דפוס הגן.
אחותי הגדולה שבאחד הימים הודיעה לי שאני 0 ובן זוגי 10 תפסה פיקוד. והחליטה שאנחנו צריכים לקחת אותו לפסיכיאטר .....לקחנו אותו בלי שאלות ופסיכיאטרית ישר רשמה כדורים. במקום עבודתי נקראתי למנהל המחוז שהסביר לי שישלחו מפקחות.....אישתו כנראה עבדה במערכת.
המפקחות הגיעו הציעו שילך לבית ספר שילובים.
אני הודעתי שהילד יחליט מתי לחזור ונחליט גם להיכן. אושר חינוך ביתי . בן זוגי לימד אותו מתימטיקה. ומורה מקסימה לאנגלית וערבית הגיעו ולימדו אותו.לאחר שנה עבר לבית ספר פרטי בו רכש חברים טובים סיים בהצטיינות יתרה.
המשך.....אותו מורה לעיסוי הפנה אותי לפנמייה למאמן ריצה והתחלתי לרוץ ולרוץ ולרוץ . שוכנעתי בעידוד להתנדב והחדירו לי את אלוהים ובודהה. היחתי אומללה אבל הכניסו לי היי.......
רצתי ורצתי וכלום. אותו אדם שנצמד אלי בגינה הפנה אותי לפסיכולוגית . נתקעתי על היחס שהיה שם על הרוע. במקביל לדחיפה מסיבית של דת ובודהה טופטפו אלמנטים הזויים. אנשים מוזרים ואמירות מוזרות. וכן סיטואציות מוזרות.
המורה לעיסוי בפגישה שנייה שאל אותי עם אני רוצה מושלמות ואני חשבתי שהוא רוצה שאשדר כך. רציתי את החום והתחלתי לומר כן בוודאי ואף להתנהג כך.
לסיום הקורס קיבלתי ספר של חב"ד עם משפטים ממורקרים.
האגו שלך לא יתן לך להמשיך. אני פירשתי כתראי שאין לך אגו....
וידיעת המחלה הוא ריפוייה.
התחלתי לרוץ עם עיוורים ולתת ולתת טיפטו לי קבלה ונתינה.
אמרו לי שאני בטראומה ואני כעסתי כשנאמר בלב. הכחשתי רק אחרי שנתיים אמרתי לפסיכולוגית שפחדתי שבני יתאבד.
השתגעתי מכל הדת שדחפו לי.
ירדתי לגמרי מהפסים . הרגשתי אבודה ורציתי לחזור לחיים.
חלמתי שמישהו יקרא לי וגיד שיודעים כמה עבדתי קשה במסירות בנאמנות ואיזה יחס קיבלתי שיתנצלו ויקראו לי לתפקיד מכבד.
בקיצור אחרי הרבה בלגן נפלט באחת התכתובות בפייסבוק מה את ריצית מושלם לגבי המקום ההוא. אז נפל לי האסימון שהם מעורבים והתחלתי לפגוע בעצמי יותר ויותר להנמיך את עצמי לתת למי שלא מעריך למי שאפילו לא אהבתי. אחת העיוורות התחילה לשאול אותי מה אני מעדיפה שזאב ירבו עם גדי או רק זאב או רק גדי.
אני שעברתי גיהנום ועדיין עם ילד די רזה בבית והרבה כאב חשבתי לעצמי סבלתי מספיק . עניתי רק כבש.
שנעתי מאדם שנצמד אלי בגינה זרק אותי בלב ים שאשחה לחוף. לקח אותי לרכיבות אופניים הערות על חצי כוס מלאה או ריקה.
על האם אלוהים נמצא בפרטים הקטנים......
לא הבנתי מה הוא רוצה ....
טפטפו לי על שחור ולבן......
הרגשתי בודדה בן זוגי לא שאל כלום כלום
ואני ספגתי השתגעתי ולא דיברתי איתו דבר.
לאחר ה3 שנים של פגיעות מסיביות עזרתי מדוכאת לגמרי הפוכה על עצמי בורחת מהמטפלים המטורפים ומההטרפה העצמית שעשיתי לעצמי לעזוב את הפסיכולוגית.
למחרת כולם התחילו לדקלם לי על שלימות ומושלמות. כשאני מדוכאת טוטאלית.
ברוב טפשותי החלטתי להחזיר למורה לעיסוי את מיטת הטיפולים שמכר לי בשיא הבלגן והטראומה. בכיתי בנוכחות אבא שלי שהבאתי אותו לעיסוי. הוא הכריז תפסיקי לרחם על עצמך.אבא שלי הודיע לי שאני חולת נפש. בן זוגי התחיל התניות התנהגותיות וניתוק על ידי עצימת עיניים.
אני חתכתי לעצמי את הידיים כשהטיח בי שאני עם הפרעת אישיות גבולית.
איפה ההגינות איפה האהבה ואיפה השכל הישר בסיפור חיי.......
מאז חלפו 10 שנים אני עם לילות מסוייטים ממה שהם עשו לי.
אחותי שהפנתה אותי למורה לעיסוי טוענת שלא ידעה דבר. והוסיפה שאת הסטירות הכי גדולות תקבלי מהמשפחה. הכל התהפך גם איתם לאחר הסיפור הזה.
ןאמא שלי הוסיפה את רואה כמה היית חלשה - ואני עניתי איך לא היה לי ילד ממוטט בבית והתפוטרתי. איזה יחס זה של אמא ??????
זהו למותר לציין שהאחות הזאת לא עבדה 14 שנים ברצף עם אלפי לקוחות וצוות בנות שכזה.
והשנייה הגדולה עבדה במספר מישרות. דיילת מורה לספרות ולשון מדריכת תיירים ועורכת דין. לתקופות לא במשך שנים רצופות. היא מציינת שהיא אחראית ועצמאית ואליה לא יתנהגו כך. ובאותה נשימה מדגשה שעשיתי את טעות חיי. ואף ציינה באחת הפעמים אם תעזבי את מקום העבודה הזה את תירי לעצמך כדור ברגל.
.......לטעמי הייתה צריכה להגיד אנחנו נירה לך כדור לראש.
ואחרי שמעתי האחות הגדולה חושבת שלאנשים כמוך אין זכות קיום.
ואחותי הגדולה אמרה שתמיד פוגעים בחלשים. ובן זוגי ציין ביובש חבל ששמעת זאת.
לא סיפרתי המון סיטואציות מטורפות מאז שהתפוטרתי משם.
יש לי ים של פצעים על פצעים.
הכאב הפגיעה בילדים שעדים לכל בקן שלי שאותו טיפחתי ולהם תמיד דאגתי בכל מעודי.
נותרתי פגועה בכל הכיוונים. ממשפחת הגרעין מהעבר מהזוגיות והילדים תמיד יהיו אהבת חיי.
אני לא מוצאת נחמה.
כי אין שום קורלציה בין מה שנתתי הן בבית והן בעבודה לחיים וליחס שקיבלתי.
אין לי מנוחה ונחמה.הילדים גדולים מוצלחים ביותר מצטיינים ברמה גבוהה את השכל קיבלו מהאבא . אני מקווה שאת הרגש והרגישות ממני.