הוספת הודעההוספת תגובה פורום פסיכולוגיה-מבוגרים - ראש הפורום

התינוק והחמות

נירית(8.5.2005, 0:03)

שלום עירית. התינוק שלי בן 4 חודשים כמעט. בהתחלה היה לי קשה מאוד מאוד לתת למישהו להחזיק אותו, חוץ מבעלי. אף פעם לא התלהבתי ממצבים שבהם תינוק קטן עובר מיד ליד, זה נראה לא לעניין. זאת למרות שכל פעם שראיתי תינוק קטן, ישר רציתי להחזיק אותו, ובחלק מן המקרים לאמא לא היתה בעיה עם זה, ולמשל את האחיין של בעלי קיווצ'צ'תי כבר מהיותו בן חודש, אם לא פחות.

בכל מקרה, המשפחה שלי גרה קרוב ולכן כבר התרגלתי לתת להם להחזיק אותו (למרות שתמיד נראה לי שלא מחזיקים מספיק טוב, אבל אני מתעלמת מזה, שריטה שלי), וגם אחותי כבר עשתה עליו פעמים בייביסיטר אז יותר קל לי. הבעיה מתחילה עם המשפחה של בעלי שגרה רחוק יותר. לא נוח לי בכלל לתת לחמותי להחזיק את הקטנצ'יק, לא אוהבת את המגע הישיר כל כך בינה לבינו. היא תמיד שרה לו שירים בקול גבוה, ואם הוא בוכה היא שרה לו בקול יותר גבוה. רוב הזמן היא מחזיקה אותו בצורה שנראית לי לא נוחה לו ובכלל לא בא לי לתת אותו. גם בגלל שהיא מנסה להקל עלי, היא כל הזמן "עטה" עליי, וכל רגע מציעה להחזיק אותו ולעזור. אני לא צריכה את העזרה, אני רגילה להיות איתו בבית ימים שלמים בלי עזרה ומסתדרת עם זה מצויין. ואם קצת קשה אני מתמודדת ולא מחפשת את הדרך הקלה למי לתת אותו, אלא אם כן בעלי בסביבה ואז אני משתפת אותו בעניין, יותר כדי ליצור מצב ששנינו מטפלים בו ולא רק אני.

אני לא יודעת מה לעשות. מצד אחד לא בא לי להשתחרר ולתת אותו יותר, ומצד שני נראה לי שאמא שלי בעלי נעלבת לה (אם כי לא אומרת לי כלום). לא בא לי להיות צבועה ולתת אותו בלי לרצות ומצד שני היא כל הזמן אומרת שהיא בקושי רואה אותו (לא מתלוננת אלא מציינת עובדה). זה הילד שלי, ואם לא נראה לי טיפול של מישהו אחר בו, אני לא מעוניינת לתת אותו ושיגעו בו אחרים.

אני יודעת שהילד צריך להכיר את בני המשפחה האחרים ושעלי לשדר לו שזה בסדר ולעודד את זה אבל פשוט לא מסוגלת. איך שאנחנו מגיעים למשפחה של בעלי אני נעשית מסוגרת ולא מרוצה, ורק מחכה להנקה, שבה אהיה איתו לבד, או לרגע שנלך הביתה כבר.

מה אני עושה עם זה?