הוספת הודעההוספת תגובה פורום פסיכולוגיה-מבוגרים - ראש הפורום

חרדה מפני טיפולים רפואיים

מרינה(19.5.2005, 18:36)

לעירית פז שלום רב!

תודה ענקית על הפורום הזה ועל זה שאת עוזרת לאנשים ומקדישה מזמנך ומכוחך!

יש לי בעיה חמורה שכבר המון זמן אני לא יודעת אל מי לפנות ולבקש עצה, ואני מקווה שתוכלי לעזור גם לי.

יש לי חרדה עמוקה מפני כל הטיפולים הרפואיים (כל מה שקשור להתערבות בגוף),

אך בעיקר מכל מה שקשור לדם. בדיקת דם האחרונה שעשיתי בחיים שלי הייתה בערך בגיל 6

ואף פעם לא לקחו לי דם מהווריד. אני לא יכולה לסבול אפילו נגיעות באזורי הגוף בהם עוברים וורידים ועורקים (בצוואר למשל).

היום אני בת 22 ואני מבינה טוב מאוד שיש כאן משהו שצריך "לתקן" דחוף. אני מודעת לזה שלפעמים קורים לנו דברים שלא בשליטתינו - תאונות, מחלות שאנו לא יכולים למנוע, חוץ מזה אני רוצה להביא ילדים בעתיד - ולא יכולה אפילו לשמוע סיפורי הריונות, בדיקות ולידות. אני מסוגלת להתעלף ממראה אדם עם אינפוזיה ביד או מתיאור של פעולה רפואית כלשהי בספר.

לצערי הרב האנשים לא מבינים את כל חומרת הבעיה ורוב התגובות שאני שומעת הן: "מה, את ילדה קטנה? קחי את עצמך בידיים ותעשי את מה שצריך!"( ביניהם גם רופאים) או בהומור:" בואי אני אחזיק לך את היד ונעשה את זה ביחד!"

אחת החברות שלי שכנעה אותי לבוא לראות אותה בזמן שהיא תורמת דם.הסכמתי כי ניסיתי בכל זאת לקרב את עצמי למקור "הסכנה" הזה בתקווה שאני אראה שאנשים עוברים את זה בשלום ואוכל להתגבר על הפחד שלי. כשראיתי מחט ננעצת לה בווריד, איכשהו החזקתי את עצמי, אבל כשראיתי דם שהתחיל למלא את השקית- התעלפתי, כשהתעוששתי התחלתי להקיא, לבכות בלי שום שליטה על עצמי ועוד זמן ארוך אחרי זה חלמתי בלילות סיוטים בכיכובם של רופאים ומחטים...

אני מאוד מתביישת בעצמי, אך בעיקר אני פוחדת שיבוא איזה יום שחור שבו אצתרך טיפול רפואי דחוף ואני אהיה שם ואסתכל על רופא עם מחט או איזה מכשיר אחר ביד, ואז אני יודעת בבירור שאני פשוט אגן על עצמי - לחיים או למוות( כנראה האופציה השניה).

חשבתי לפנות לטיפול פסיכולוגי אבל אני לא עושה את זה מסיבה מאוד בנאלית- אני סטודנטית ולא עובדת- אין לי כסף לעשות את הטיפול ומכל מה שאני יודעת על טיפולים פסיכולוגיים זה יכול להיות גם תהליך של כמה שנים...

כרגע אני נואשת מהבעיה הזו, אני לא הולכת לרופאים גם כשצריך,אני לא יודעת מה קורה אצלי בגוף כי אני לא עושה שום בדיקות, אני לא יודעת מה לעשות ואני מאוד שומרת על עצמי...

זהו סיפורי לשיפוטך ובתקווה לעצה. סליחה על המכתב ארוך ומייגע, אבל זה דבר שאי אפשר להסביר בשתי מילים.

תודה מראש

מרינה.