פורום פסיכיאטריה מבוגרים

שלום, אני בן 22, עתודאי לפני צבא.

הגעתי למצב שאני מיואש מהחיים, מדוכא, עצוב, חסר ביטחון וכוחות.

אמרתי היום להורים שלי שאני רוצה להתאבד כי הגעתי למצב הזה הרבה "בזכותם".

אני לא רציתי להיות עתודאי אבל הם לחצו עלי וחייבו אותי ללכת למסלול הזה, בוא נגיד שלא הייתה לי אפשרות להגיד להם לא וגם פחדתי לעשות את זה שכן אבא שלי נהג מאוד להפחיד אותי בילדות וגם קיבלתי ממנו כמה כמות ויש לי כמה טראומות מדברים שהוא עשה לי עד היום.

כיום יש לי חברה ואני אחרי תואר ראשון, לפני הגיוס לצבא. אבל אני מיואש מהחיים, כמעט ולא יוצא מהבית, גם כאשר אני יוצא אני מרגיש שאני נמצא בחרדות כל הזמן שמסתכלים עלי ואומרים עליי מי זה המוזר הזה או הדפוק הזה.

אני לא נמצא בקשר כבר כמעט עם אף חבר.

אני מוצא את עצמי בוכה כל הזמן בגלל המחשבות על המצב שאני נמצא בו ועל מי שאני, למרות שהרבה אומרים לי שאני רק יכול להתגאות על מי שאני .

אני אבל לא מרגיש ככה.

בקיצור אני מאוד מיואש ואני נמצא בטיפול כבר חודשיים אבל אני לא מרגיש שזה מתקדם לשום מקום ולא תורם כלום אלא רק חפירות במוח.

אני לא יודע מה לעשות אני פשוט מיואש ובאמת רוצה כבר לשים קץ לסבל הזה.

אם יש לכם איזשהו פתרון אחר, אפילו הקטן ביותר אני אשמח לשמוע.

תודה לכל העוזרים