פורום פסיכיאטריה מבוגרים

אני סובל מ-PTSD, הפרעה כפייתית שכרגע מוגדרת קל, ודיסתימיה על ציר הדכדוך.

במשך 6 שנים ניסיתי את כל האפשרויות התרופתיות,

בינהן

Cipralex 30mg

Seroquel 100mg to 150mg

Remeron 30mg up to 60mg

בהמלצת הפסיכיאטרית שלי דאז הרמרון הופסק לאחר שנה של שימוש, ובהמשך הטיפול, לאחר 20 עד 40 דקות מנטילת הציפרלקס התחלתי להרגיש עלייה חדה וקשה בחרדה, ומידי ערב הייתי חוטף התקף חרדה קשה שלא יתואר. הציפרלקס הופסק על דעת עצמי, וכן צדקתי בהערכתי שהיה זה הציפרלקס שגרם להתקפי החרדה, מאז ניסיתי לפחות עוד 4 סוגי תרופות חלק מהן גם SNRI, אדרונקס, ויאפקס, סימבלטה, סרוקסט.

כולן גרמו לעלייה שבעתיים בחרדה במשך היום, והיו מצבים שפשוט מרוב חרדה האמנתי שאני משתגע והגעתי למיון גם פעמיים בשבוע.

לפני שנתיים הייתה תקופת שיפור שהחזיקה מעמד למשך 4 חודשים אך התאפיין באופוריה בלתי מודעת, ולעיתים קרובות מאוד התקפי חרדה.

בקיצור ולעניין, כרגע נוטל לפני השינה רק מירו 30 מ"ג, מזה כ-3 חודשים, בבוקר אני מתעורר יחסית רגוע, אך במשך היום אני מגיע למצב שאני ממש מצטער שנולדתי!

כשאנשים מסביבי מזיעים מחום, אני מתלונן בפני בת זוגתי שקר לי, שכן היא לא יודעת ולא אספר לה כמה אני חרד.

החשיבה שלי לקראת הערב היא היסטרית וקטסטרופלית,"אלוקים ישמור, עם כל הסיגריות שעישנתי היום, בטח תוך חודש מהיום עוד יגלו לי סרטן", "איך אנשים לא פוחדים לחיות, איך הם לא מזיז להם שכולנו נמות בסוף?!"

למחרת בבוקר, אני אפילו מרים גבה לנוכח החרדה של אמש, אני כלל לא מתחבר לרעיון של הפחדים הללו, אך הם חוזרים בתוך כמה שעות מהיקיצה.

רציתי לדעת מה אפשר לעשות במצב שבו אני נמצא בבוקר ההרגשה היא יחסית דיי סבירה ונורמלית, ובערב החרדה נוסקת לשמיים?