פורום פסיכיאטריה מבוגרים

שלום, אני בת 25+ לפני שאגיע לשאלה העיקרית, יש כמה דברים שאני חושבת שכדאי שאציין:

יש לי הפרעת קשב וריכוז שאובחנה בגיל 6 ומאז אני לוקחת ריטלין, קונצרטה ועוד.

הייתי בולימית במשך משהו כמו 8 שנים וכיום אני בריאה.

זמן קצת לאחר שהבראתי מהבולימיה הייתי בטיפול פסיכיאטרי מתמשך של חצי שנה- שנה ואובחנתי כסובלת מ-complex ptsd.

הטיפול שהייתי בו הסתיים. כעת, פניתי לפסיכיאטר/ית חדש/ה כי החלטתי שאני זקוקה לטיפול תרופתי. נאמר לי שיש לי OCD לאחר עשר דקות בלבד.

לפיכך, אודה לך אם תנסה להשיב על שאלותי:

א. האם יתכן שסימפטומים שעל פניו נראים כמו כאפיון של OCD הם למעשה רק נגזרת של ה- complex ptsd ? - משמע שהמחשבות הכפיתיות שלי מקורן ב-c.ptsd ולא ב-OCD?

שאלתי נובעת מהספק שאולי הפרוזאק שקיבלתי מתאים לסימפטומים של OCD, אבל בעצם אני זקוקה לתרופה שמטפלת בגורמים ל- complex ptsd כך שהשאלה העיקרית היא האם הטיפול התרופתי ב-cpmplex ptsd הוא זהה לטיפול התרופתי ב-OCD?

ב. האם שימוש מתמשך בתרופות לקשב וריכוז יכול להוות גורם להתפתחות של OCD כשמדובר בטווח הארוך?

ג. האם complex ptsd והעובדה ששיחזרתי אירועים מחיי גרמה לי לדפוס חשיבה זהים גם בתחומים אחרים- כלומר האם ה-OCD הוא תולדה של Complex PTSD מאחר וה-Complex PTSD שינה את התפיסה הקוגנטיבית שלי?

ד. אני מניחה שהשאלות הרבות יכולות להעיד על OCD, אבל עליי לציין ששאלותי נובעות מהעובדה שהפרוזק שאני נוטלת לא משפיע עלי (משום מה, הוא השפיע עליי בשבוע הראשון ועכשיו הוא כבר לא משפיע) מה עלולה להיות הסיבה לכך שהפרוזק לא משפיע עליי?

ה. האם כדאי לי להחליף את התרופה או להעלות את מינונה?

-------------------------------------------------------------------------------------------

הבעיות שסבלתי מהן לאחר שהבראתי מהבולימיה היו שחזורים של אירועים טרומטיים מהילדות-התבגרות שלי- כיוון שהיה לי צורך להיזכר, להבין ולהוכיח את הסבל שעברתי (בעיקר בגלל שמי שפגע בי האשים אותי) כיום, אני משחזרת כל דבר!

כשהייתי בולימית לא התפתח אצלי דפוס חשיבה כזה של שחזור. למעשה אופן ההתנהלות שלי היה שונה. אז, לא חקרתי כל דבר שצץ לי בראש. כרגע, ברגע שיש נושא שקופץ למחשבתי אני עורכת עליו חיפוש בגוגל וממשיכה למשך שעות ובודקת ומחפשת. אני יכולה לחקור משהו שממש לא חשוב לי רק בגלל שהתחלתי ואני נשאבת לתוך זה.

כמו כן, אני נוברת ברגש שלי ומנסה להבין מדוע אני מרגישה מה שאני מרגישה

חשוב לי לציין שאני לא מסודרת, אני לא רואה פלאשבקים של דברים שעברתי, כמו שרואים בסרטים. בעצם, העובדה שאני לא עונה במאה אחוז לאף אחת מההגדרות האלו מקשה עליי, כי אני מנסה להבין איך הגעתי למצב שאני נמצאת בו, ואיך ייתכן שככל שאני מנסה להבין את עצמי ולהבין את השורש לבעיותי הן דווקא גדלות והתסכול שלי גדל.

אנשים שמחים פשוט פשוט מרוכזים בסביבה שלהם ובעשייה שלהם, הם מנסים לעודד את עצמם כל הזמן, להבין את עצמם, להתחבר לעצמם ולעבור תהליך של הבראה. אני מרגישה שככל שאני מנסה לרפא את עצמי אני רק נעשית מתוסכלת יותר ופחות שמחה.

אחרי כשריפאתי את עצמי מהבולימיה (הפסקתי ללא טיפול) נברתי בעבר שלי ועכשיו- דווקא כשאני לא בולימית, אני פחות מרוכזת ולא מתפקדת. אני לא יכולה להדוף את הנבירה והחיפוש ובזבוז הזמן. אני לא מבינה, למה אני לא יכולה לנתב את האנרגיה והמחשבות שלי לאן שאני רוצה? זה לא שאני רוצה לחקור נושא מסויים במשך 5 שעות עד שנהיה חושך, זה פשוט משהו שאני נשאבת לתוכו ועם הזמן זה מתאצם ומתאצם.

לפני שלקחתי פרוזק בכיתי יותר מעכשיו. גם אז וגם עכשיו אני מסתכלת במראה ומרגישה כל פעם שאני רואה את עצמי מחדש, והרגשתי שאני רואה את הבחורה שהפכתי להיות. אבל תמיד אחרי שאני בוכה, או כשאני מרגישה שאני משותקת אני מסתכלת במראה ומרגישה שאני צופה בעצמי מנקודה יותר רחוקה בזמן. אני מרגישה שאם אני אוותר על כל האמונות המוזרות שלי אני ארגיש שאני מוותרת על חלק מסויים באיך שהייתי פעם.