פורום פסיכיאטריה מבוגרים

שלום, אני כבר כתבתי לך על הבעיות שלי ויעצת לי לפנות לפסיכאטרית שלי.

לקחתי את עצתך ופניתי אליה - אמרתי שאני מרגישה שהפרוזק עם הזמן מפסיק להשפיע עליי והיא העלתה לי את המינון לכדור וחצי של פריזמה.

אני כותבת על בעיותי בפורום כיווון שאני רוצה לקבל עוד חוות דעת, אבל מן הסתם אני אפנה גם לפסיכיטארית שלי ( איתה אוכל להיפגש רק בעוד שלושה שבועות )

אני אנסח את הבעיה שלי יותר בקצרה (שמתי לב שכתיבה מרובה גורמת לאנשים להיות אנטי. לחוסר רצון לעזור לי, אני לא יודעת למה, אבל כשאני כותבת בצורה שכלתנית וכשיש לי ספקות אז מידת הסבל שלי עומדת בספק. כלומר, שאם אני יכולה לנסח את עצמי ולהשתמש במונחים מתחום הרפואה אז אז השאלות שלי לא מראות מצוקה, אלא סתם קטנוניות, וזה לא נכון. אני לא רוצה להקצין את המצב שלי רק כדי לזכות בחמלה והבנה. לפעמים גם טוב לי. לכל אדם שסובל יש גם רגעים טובים)

בקצרה : אני בעצמי לא יכולה להגדיר את הבעיה שלי מבחינה ספציפית. הייתה לי תקופה שהייתי מאוד מחוברת לרגש שלי. יש ימים שאני יכולה להתחיל לכתוב ולבכות החל מהצהריים ועד לאחר הצהרייים ביום שלמחרת מבלי לעשות כלום. אפילו לא ללכת לשירותים. כעת, אני לא כל כך מתחברת לרגש שלי וגם מרגישה שנהייתי יותר אפטית. אני לא מצליחה להגיע לעוצמות הרגש שהיו לי.

==אבל==הסיבה שאני פונה אליך היא, שלמרות שאני לא מגיעה למצב של בכי ונבירה בלתי נשלטות בעצמי- אני עדיין לא מצליחה לנתב את המחשבה שלי, ובמקום לנבור בעצמי אני נוברת בכל דבר אחר- רק לא במה שאני צריכה.

לפני הפרוזק הייתי שקועה בניתוח מתמיד של העבר שלי- כעת אני שקועה בניתוח מתמיד של החלק הראציונאלי שלי. אני מנסה לעודד את עצמי, אבל אני מרגישה שאני מעודדת בחורה מסוימת- לא את עצמי. אני מכורה לאינטרנט ולכל מידע שיכול לתת אישור למה שאני מרגישה. כל פעולה שאני מתחילה לעשות אני מתמכרת אליה. כל פעולה שאני מפסיקה לעשות אני מפסיקה לעשות לגמרי. הפחד שולט בי. אני דוחה כל משימה בצורה נצחית.

בעצם: זה שעכשיו אני לא יכולה לבכות כל הלילה (רק חלק ממנו) לא מאפשר לי לנהל חיים תקינים. איבדתי את המנוע שמניע אותי.

כרגע, לדעתי אני לא נראית בדיכאון, אבל יש לי תחושת גועל כזאת. בחילה מעצמי. אני בצהריים בבוקר ורוצה לעשות משימות ובמקום לעשות אותן אני עושה כל דבר אחר עד שנהיה לילה ואז במקום לישון אני יושבת משותקת ופשוט לא יכולה להזיז את עצמי. אני נמנעת מללכת לישון..

בקיצור- הפרוזק מדכא אצלי חלקית את הרצון לבכות אבל אני לא מצליחה לחזור לתפקוד, זה לא מונע ממני לנבור. יש לי תחושה שאותו חלק במוח שמקשר ביןן הרצון שלי לבין העשייה שלי לא קיים. זה לא שהדחף שולט לי בחיים, אני לא מפיקה הנאה מכל הנבירה הזאת בעצמי. אני לא משתוקקת לזה, אבל אני עושה את זה מבלי יכולת לעצור ורק כשמחשיך אני מבינה שעוד יום שלי התבזבז. פעם לא הייתי ככה, הייתי יכולה לשתות קפה ולעבוד.

האם קיימת תרופה שפעילותה עשויה להיות יותר מועילה עבורי? (אבל לא כזאת שמשמינה כי זה מסוכן בשבילי). מה התרופה עם הכי פחות תופעות לוואי שהיא לא ג'נרית? תרופות לקשב וריכוז אני לוקחת אבל אני לא מצליחה לנתב את הריכוז שלי במה שאני רוצה

האם קיימת שיטה, תרגול שיכולים לעזור לי לנתב את המחשבה שלי? אני לא יכולה יותר. אני מתביישת ולא מצליחה להסביר לעצמי ולאחרים מה מונע ממני לעבוד. הפחד שולט בי. אני אמורה להגיש עבודה מול קהל ומרגישה שזה משתק אותי ושעם הזמן המצב שלי מחמיר. פעם הפריע לי שאני קמה בצהריים ועכשיו זה כבר הרגל שאני שונאת.