פורום פסיכיאטריה מבוגרים

אני נאבקת בדיכאון ומעל גיל 30,מתקשה לשמור על תעסוקה יציבה בגלל הדיכאון שהחמיר בשנה האחרונה ובאופן כללי לאורך חיי כנראה בגלל קווים של אישיות גבולית.בשנים האחרונות גרה מחוץ לבית,מתקיימת מקיצבת נכות ומעזרה כלכלית של ההורים.אני שוקלת לחזור לבית של ההורים בעיקר בגלל הצד הכלכלי כי לא נעים לי לקחת מהם כ"כ הרבה כסף בנוסף לתרופות ולרופאים פרטיים.מצד שני,הוריי למרות אהבתם אליי הם אנשים שקשה לי מאוד לחיות איתם,אמי אישה ביקורתית מאוד,ומעל לכל,הם רבים כל הזמן וצועקים אחד על השני די הרבה במהלך היום.אני בן אדם שלא יכול לשאת צעקות והתנהגות כזאת וזה ממש עושה לי רע.הם מודעים לזה וכמה שדיברתי איתם על זה,הם לא יכולים לשלוט בעצמם.גם כיום כשאני באה לביקור אצלם,איך שזה מתחיל-התקפות ביקורת של אמא שלי עלי-אני קמה והולכת כדי לא לריב איתה ומברכת על זה שיש לי לאן ללכת כי פעם לא היה לי.או לחילופין אם הם מתחילים עם הצרחות שלהם-אני פשוט הולכת כדי לא לסבול.אבל אבא שלי כל פעם זורק לי או אומר לאמא שלי שאומרת לי שנמאס לו לתת לי כסף כדי לחיות מחוץ לבית ושאין לו כסף בשביל זה,ושאם אני לא יכולה להחזיק את עצמי אז אני צריכה לחזור הביתה.מההיבט הכלכלי זה באמת יהיה יותר הגיוני וקל לחזור לגור איתם,אבל מההיבט הנפשי אני חוששת שתהיה לי התדרדרות גדולה יותר,כי כבר קרה לי שהגעתי לאישפוז אחרי שחזרתי לגור איתם לפני כמה שנים.ואני כל הזמן אומרת לעצמי,שמגורים בנפרד מהם זה כמו טיפול תרופתי כי זה חלק מהבריאות שלי.אני שואלת את דעתך המקצועית,האם זה יכול להחמיר את מצבי אם אחזור לגור איתם או שרק אני חושבת כך