פורום פסיכיאטריה מבוגרים

שלום לך ד"ר נכבדה, אני פונה בשל בעיה עם אימי.

אימי בת 54 חולה בהמון מחלות: סכרת, יתר לחץ דם, בעיות לב, אוסטאופורוזיס, בעיות בבירכיים, נפיחויות בקרסוליים, עיוורת בעין אחת, בקיצור ממש חולנית.

היא מטופלת בהמון תרופות בכל יום, וכמעט שבכל יום היא נמצאת אצל רופא זה או אחר, ובבדיקות שונות ומשונות (אולטרסאונדים, סי.טי, מיפויים למיניהם, דופלקס ורידים, דופלקס עורקים), בקיצור - מכה!!!

אבי בן 70 כל היום מלווה אותה ל"ימי כיף" האלה. מיותר לציין שנמאס לו מזה, והאמת, קשה לכל הסובבים אותה שהיא כל הזמן מוקפת מחלות ובעיות, כי כשנמצאים לידה, רק על זה היא מדברת.

היא כבר הצליחה להרחיק את כולם ממנה, למעשה רק אני נשארתי איתה בקשר הדוק ומביאה אליה את הילדים שלי ובחגים באה אליה.

היא נכנסת המון למצבי לחץ, צורחת (בעיקר על אבי), רבה איתו, מדברת לפעמים שטויות שלא מתחברים למציאות, בוכה הרבה, ולפעמים מאיימת שתגמור עם החיים שלה, כי לא נשאר לה כלום.

כמה שמדברים איתה בהגיון, היא לא מבינה מה שאומרים לה וחשה תמיד שבאים נגדה.

אין מצב שהיא תלך לייעוץ פסיכולוגי/פסיכיאטרי, היא משוכנעת שהיא בסדר וכולם לא.

מה לעשות איתה? איך אפשר "להחזיר אותה למסלול" מבלי לפגוע בה?

היא ממררת לכולנו את החיים ובעיקר לאבי (שגם הוא חולה לב) ואני פוחדת שבסוף יקרה לו משהו בגללה.

מאוד מצטערת על האורך. ומודה לך על התייחסותך