פורום פסיכיאטריה מבוגרים

שלום ד"ר!!

לפני כשנה בערך הכרתי בחור מקסים דרך המשפחות .יצאנו נהיינו חברים הכל היה בסדר גמור (היו ויכוחים וכעסים כמו לכל זוג)הכרנו את המשפחות 1של השני. עד שיום אחד יצאנו לטייל ישבנו ברכב ואמר לי שהוא אוהב אותי (לאחר כ-3 חודשים בערך)ומשם התגלגלו העיניינים ישבנו ודיברנו ושאל אותי מה סיפרו לי עליו ?אמרתי בחור טוב, משפחה טובה, עובד וכו'.. ואז התחיל לספר לי על עצמו שלפני כ10-12 שנה בערך כהיה בטירונות בצבא בדיוק באותו הזמן אמו גם חלתה במחלה(יש לציין כי היה הבן זקונים והקרוב לאמא) אושפז בבי"ח לחולי נפש כי היה לו קשה לקבל את מות אימו,והלחץ של הצבא.ולכן שוחרר מהצבא על סעיף נפשי.סיפר לי כי לוקח תרופות פעמיים ביום 1בבוקר ואחד בערב(לא זכור לי השמות) והבעייה שלו נובעת אך ורק בהתמודדות עם מצביי לחץ.ברצוני לציין שהיו מצביים שהייתי איתו ולפי דעתי היו מצבים מאוד מליחצים וללא ידיעה שהוא סובל מכך התנהג כאילו כלום,הוא דווקא זה שהרגיע אותי. ואני זוכרת שאמרתי לו אז כל הכבוד!

בנוסף לכך יש לציין כי הוא היה גר בעבר בהוסטל.כיום הוא גר בבית פרטי שהוא רכש גר לבד יש לו רכב ,עובד וגם לומד.שאלתי אותו למה לא סיפר לי קודם? אמר שזוהי הטעות היחידה שהוא מצטער עלייה שהוא לא סיפר קודם. נפרדנו מאז אותו זמן כי כעסתי עליו המון שלא סיפר לי מלכתחילה וכן גם היה לי קשה לקבל, ז"א כל המצב הפחיד אותי .

אמר שהיום לעומת אז המצב שלו מצויין. שאלתי האם זה תורשתי?האם זה גנטי? אמר שלאף אחד במשפחה שלו אין את זה.(2 הוריו נפטרו ממחלה לא זו)אני לא יודעת מה לעשות?? אנחנו פרודים אבל מאוד אוהבים. המשפחה שלי לא מוכנה לשמוע על הנושא שנחזור.אבל באם נחזור אם נביא ילד יש סיכוי שיצא פגוע?מה לעשות???תורשתי? גנטי?

להלחם עליו...?? (מעולם לא דימיינתי לעצמי שיאמר לי שחולה במחלה שכזו לא נראה ולא נשמע ולא כלום)(יש לציין כי אמר שזה היה מתבטא אצלו בזה שהיה נלחץ מהר בדברים ולא היה יוצא מהבית)..אודה מאוד לתשובתך המהירה. הנושא נדחה יותר מידי ע"י.