פורום רפואת כאב

שלום דניאל,

1. קיימת חלוקה להרדמה כללית, אזורית ומקומית. הרדמה מקומית נעשית על ידי זריקה של חומר מאלחש לאזור הניתוח עצמו. השימוש הנפוץ ביותר הוא אצל רופאי שיניים ומנתחים פלסטיים. לרוב, הרדמה מקומית מתאימה לניתוחים שטחיים יחסית.

לצורך הרדמה אזורית מזריקים חמר מאלחש, אלא שהפעם עושים זאת בקרבת עצב גדול השולט על אזור נרחב בגוף, או לתעלת השדרה (הרדמה אפידורלית והרדמה ספינלית) שבה מצוי חוט השדרה שממנו יוצאים שרשי העצבים. בדרך זו, נרדם חלק יותר נרחב. מקובל להשתמש בסוג זה של הרדמה לצורך ניתוחי בטן תחתונה וגפיים תחתונות. כיום, הרדמה שדרתית (אפידורלית או ספינלית) היא שיטת הבחירה לבצוע ניתוחים קיסריים.

תחת הרדמה כללית ניתן לבצע כל ניתוח. יש ניתוחים שמקובל לבצע רק בהרדמה כללית: ניתוחים לאפארוסקופיים, ניתוחי ראש ובית חזה (להוציא ניתוחי חזה בתינוקות), ניתוחי בטן נרחבים וכו'.

כאשר הרדמה אזורית נכשלת (למרות הזריקה לא הושגה היעדרות תחושה), עוברים להרדמה כללית. בניתוחים שניתן להרדים הרדמה אזורית, בוחרים את ההרדמה לפי אישיות החולה, מיומנות המרדים, ולעתים גם המנתח מעדיף סוג זה או אחר של הרדמה. בסופו של דבר, המרדים מחליט מה לעשות. במידה והמטופל מסרב להרדמה אזורית - הוא/היא יקבל הרדמה כללית.

2. התופעה של עירנות תוך הרדמה וניתוח מוכרת, אבל למרבה המזל נדירה ביותר. ממש כפי שהוסבר בכתבה, בד"כ כאשר רמת העירנות עולה, מופיעים שינויים בלחץ הדם ובדופק, ואז מעמיקים את ההרדמה. במקרים נדירים מאד, מדובר בצירוף מקרים שגם כמות החמר הניתנת אינה מספיקה וגם אין עליה בלחץ הדם והדופק. למזל כולנו מדובר במקרים נדירים ביותר.