פורום הפרעות חרדה

ד"ר שלום. אני בן 42 עקב הפרעת חרדה כללית (כרונית) שהוחמרה להתקפי פאניקה קשים הוחל טיפול תרופתי ראשוני בכדורי ציפרלקס עד 20 מ"ג. היות ולא חל כל שיפור לאחר מספר חודשים, הוחלפה התרופה לויאפקס XR עד 225 מ"ג. גם תרופה זו לא הועילה למרות מינון ומשך זמן מספק של יותר מ-3 חודשי טיפול. היות והתקפי הפאניקה המתמשכים גרמו לפגיעה תפקודית קשה החליט הפסיכיאטר שהמצב מחייב נטילת כדורי קלונקס 2 מ"ג אותו הורה לי לקחת בלילה לפני השינה. קלונקס 2 מ"ג בפירוש עצר את התקפי הפאניקה אך לטווח הארוך לא נראתה עוד תרומתו להפרעת החרדה הכללית הכרונית ולכן לצד המשך נטילתו בלילה נוסו עוד ועוד SSRI ו- SNRI ללא שיפור משמעותי. לאחר מספר שנים, הועלה מינון הקלונקס ל-3 מ"ג שנלקח יחד עם ויאפקס XR במינון 150 מ"ג. לאחר מספר שנים תחת טיפול זה,עקב משבר אישי הרגשתי שאני לא רוצה להסתפק יותר בלהרגיש סביר אלא עומד על כך להרגיש טוב בפרט שאני לוקח תרופות והשפעתן לא מביאה את התוצאה הרצויה אליה אני שואף. פניתי לפסיכיאטר בכיר אחר שהמליץ: א. לפזר את הקלונקס במהלך היום לכדורים של 0.5 מ"ג תוך הפחתת 0.5 מ"ג בהדרגה אחת לשבועיים עד הגעה למינון 1.5 מ"ג ושם לעצור ב. להעלות מינון ויאפקס XR למינון של 300 מ"ג בהדרגה. לאחר שלושה חודשים לא נראה כי הטיפול הועיל גם לא לאחר תוספת אריפלי עד 5 מ"ג שהוביל לאקתיזיה בלתי נסבלת. לכן הופסק האריפלי והוחלף בסרוקוול 25-75 מ"ג בלילה. עקב תוספת הסרוקוול אמר הפסיכיאטר להוריד ממינון הקלונקס של הלילה עוד 0.5 מ"ג כלומר להגיע למצב בו אני נוטל בבוקר 0.5 מ"ג קלונקס ובלילה 0.5 מ"ג – סה"כ מינון קלונקס יומי 1 מ"ג ובכלל: ויפאקס XR במינון 300 מ"ג קלונקס 1 מ"ג סרוקוול 25-75 מ"ג כאן חלה מצב של התדרדרות חמורה של התקפי פאניקה מתמשכים (כנראה עקב ירידת מדרגה נוספת במינון קלונקס) ,הרגשת דיכאון, רצון להתאשפז בבית חולים פסיכיאטרי עקב חומרת המצב. פגיעה חמורה בתיפקוד. היות והסרוקוול לא הראה תועלת רבה הוחלט להפסיקו. לאור מצבי הנפשי ועקב כשלון הטיפול (שוב פעם...) התקפי פאניקה יום-יומיים נכנסתי לדיכאון. חזרתי לפסיכיאטר שמכיר אותי שנים. הוא אמר שמינון קלונקס 1 מ"ג הוא נמוך עבורי והמליץ על עליית מינון ל-2 מ"ג ולא להעלות יותר במינון אלא לקחת כמנה אחזקתית קבועה. בנוסף, את הויאפקס המליץ להחליף תוך התחלת טיפול בכדורי לוסטרל. בגלל חוסר המוטיבציה והדיכאון המליץ לשלב גם וולבוטרין במינון נמוך של 150 מ"ג. הטיפול המשולב ב-3 התרופות שיפר מאוד את הדיכאון ובהתאם ירדה גם רמת החרדה באופן כללי. הוולבוטרין אמנם גורם למעט עוררות וחוסר שקט אבל זה הרבה פחות גרוע מהתמודדות עם התקפי פאניקה חריפים לכן הוחלט שלא לנגוע יותר בטיפול להמשיך בו באופן קבוע. ניתן לי מכתב לרופא המטפל כי לאחר ניסיונות תרופתיים ושילובים רבים, נראה שתגובה טובה נראתה אך ורק לקלונקס 2 מ"ג ולכן יש להמשיך תחת מינון זה באופן קבוע ללא ניסיונות מיותרים להפחית במינון שלו. לגבי הלוסטרל והוולבוטרין- היות והמצב הדיכאוני והחרדתי הכללי השתפר – המליץ לא לעשות שוב שינוי אלא להישאר איתם גם כטיפול קבוע כמפתח ליציבות. וודאי תוכל להבין את החשש שלי לפנות שוב לפסיכיאטר (בין אם יועץ בכיר ובין אם בקופ"ח) כיון שאלו בסבירות גבוהה ינסו לפעול "לפי הספר" - בהדרגה להפחית את מינון הקלונקס תוך ניסיון למצוא תרופה שתאזן אותי והרי כ"כ הרבה תרופות כבר נוסו ללא הצלחה פנומנאלית. מה שעובד סביר ומאפשר תיפקוד סביר יחסית הוא שילוב גם קלונקס 2 מ"ג בלילה, לוסטרל וולבוטרין בבוקר. במצב חריג כזה בו לאורך שנים של ניסיונות שונים לא נמצא פתרון טוב יותר מאשר המשך נטילת קלונקס 2 מ"ג כמנת אחזקה ולו רק כדי למנוע חזרה של התקפי פאניקה אפשר בשקט להשלים נפשית עם המצב ולא להמשיך עוד עוד בחיפוש הפתרון התרופתי שיגרום לי להרגיש "טוב מאוד" שכן צעדים של שינויים חוזרים בתרופות או במינונים הם המפתח של חוסר יציבות נפשית. אשמח לניסיונך להתייחס עד כמה שאפשר למצב אותו תיארתי ולהבין כל כמה זמן היית ממליץ במקרה כזה על מעקב אצל הפסיכיאטר? הוא טוען שמספיק לעשות בדיקות דם אחת לשנה ולהגיע לפגישה אחרי הבדיקות וכי זה "החליפה" הטיפולית שמתאימה עבורי. תודה רבה ואני מצר על אריכות התכתובת אך כל פרט חשוב כאן בהחלט.