הוספת הודעההוספת תגובה פורום הפרעות אכילה - ראש הפורום

מתחננת לקבל את חיי בחזרה!!!

אנונימית(4.4.2013, 15:27)
היי טלי, מתוך קישור על קיבה רגישה ומין רגיז הגעתי במקרה לפורום.. ושמחה מאוד שזה קרה! דבר ראשון סרקתי כל הפניות והתגובות שלך... גיליתי פה שיש בנות אף בנות שהם ממש כמותי סטודנטיות וגם צעירות מבוגרות יותר וכמו שציינת אף בזקנה אני חוקרת ובודקת המון.. חיי רצופים עומס בלימודים בעבודה קשה לפרנסה.. אבל העבודה הכי קשה שלי היא יום יום מאשר אני פוקחת את עיניי עד אשר הולכת לישון.. הקאות הרעבות וכד׳ אני בערך 8 וחצי שנים חולה.. ומודעות לכך אני חולה!!! ומודה בזה!! זו בעיה נפשית לגמרי גם בזה אני מכירה... זה התחיל בהרעבות של ארוחה אחת ליומיים וכל היום לשתות תה לאחר מכן שנתיים היה רגיעה לאחר מכן כבר לא יכלתי עם ההרעבות אז מצאתי שיטה קלה יותר להקיא בלי לדחוף אצבעות אפילו.. לחיצה קטנה על הבטן לאחר אכילה ממושכת והכל פשוט מתרוקן מרימה חולצה עושה פרופיל למראה! ומעל הראש מרצד הסמיילי... המשימה הושלמה.. לא עלית אפילו מעט.. אכלת טעמת נהנית והכל ״בחינם״.. במהלך הלימודים אני נחשפת לתחומים של פסיכולגיה מכל מיני גישות ותחומים.. אני מתביישת להיות חלק העתיד להיות קשור לחינוך הדור הבא בישראל או להיות יועצת חינוכית.. איזה זכות יש לי?!?! גם זה מתסכל אותי נורא.. פשוט חוצפה מצידי!! קודם שאהיה מודל לחיקוי לא ככה! יש לי כבר פחדים וחרדות.. בכל רגע נתון חושבת על כך שיש לי סרטן בקיבה בגרון ובכל מקום ״נגוע״ מהמחלה... לפרקים קשה לי לנשום כאבים מתחת בית החזה שלא פוסקים.. ולאחרונה מכל הפחד ממה שעובר על גופי אני מרגישה אותו קורס לנגד עיניי.. הפחתתי עם ההקאות מ7-8 פעמים ביום ( לא היה קיים שהייתי מכניסה משהו לגופי ולא מקיאה אותו בתקופה הזו הגעתי לאנורקסיה 38) היום ני פוחדת מהמחלה אני פוחדת על החיים שלי אני בדיכאון.. אין לי שמחת חיים ושום דבר לא מנחם בעיניי אני מקנאה בכל אדם אחר שלא חולה במחלה הנוראה הזו! גם אם הוא שמן/ה אמרתי לעצמי הלוואי ואדע לאהוב את עצמי כמו שהם מצליחים ללא רגשות אשם.. הלוואיי זו משאלה שלא תתגשם.. אני פוחדת לגלות לגורמים רפואיים את מחלתי שלאחר מכן לא אוכל לעבוד במסגרת מה שאני לומדת עקב בעיות נפשיות.. אז מה כל ההשקעה וההתמדה לחינם מצד שני בו זמנית אני הורגת את עצמי בכדי להגיע לנקודה הזו! קיימים המון קונפליקטים פנימיים.. הציגי לי דרך.. אור.. עצה.. כל תמיכה לעזור לי להמשיך אני בדרך המתקנת ולא לחסוך אחורה אני כמעט ולא מקיאה כלל זה הישג!! אני דואגת לתת לעצמי את החיזוקים... נושמת לרווחה ואומרת היום זה נשימה טהורה נשימה לא חולה.. אבל כמה שבועות כאלה מ48 אני כבר 51 מטר 60 זה כבר גבולי... מרגישה עגולה לגמרי... יש מקומות אנונימיים לעזרה? בבקשה!!! ( התחלתי לעשות בדיקות מקיפות צואה שתן דם לשלול דברים גרועים יותר... ומתפללת כל לילה שאין לי נזק שהוא לא בר תיקון..) מכיוון ואני משתדלת להיות אופטימית ואני בוחרת בחיים.. אבל סתם חיים שכאלה חיים בריאים לגמרי.. תנחי אותי... מחכה לתגובתך! סורי על ההודעה הארוכה הייתי חייבת להוציא לכתוב.. על סף יאוש! תעזרי לי לראות את האור בקצה המנהרה... ( המצב הכלכלי בבית לא ממש טוב כך שטיפולים יקרים כאלו או אחרים לא יכולים להיות אופצי פשוט אין! אז אם זה סמלי אוכל שעות עבודתי המעטות עקב הלימודים להשקיע אותם על תיקון החיים היקרים לי כלכך!