פורום פסיכולוגיה ילדים (6-12)

שלום, בני , בן חמש וחצי, ילד יחיד.

בני נמצא בגן חובה ובזמן האחרון קשה לו מאד להיפרד ממני בבוקר בגן. הוא מתחיל לבכות כאשר אני הולכת ותופס לי ברגליים כדי שלא אלך. מדי פעם אני נוהגת להישאר איתו כחצי שעה ולשחק יחד איתו ועם קבוצת ילדים.( הגננת מאפשרת להורים להישאר עד שעה מסויימת) ההישארות שלי איתו נותנת לו קצת ביטחון , בעיקר לאור העובדה שמצטרפים אלינו למשחק עוד ילדים. שמתי לב שהשנה במיוחד קצת קשה לו למצוא את עצמו בגן. הוא לא נכנס בבטחון ובשמחה לגן ומבקש שאשאר איתו. שמתי לב שכאשר הוא נכנס לגן, הוא לא מצטרף ישר לקבוצת ילדים אלא עומד בכניסה ומהסס בכניסתו לגן. יש לציין שבשנתיים הקודמות שהיה בגן אחר , פחות היה קשה לו להיפרד ובמהלך השנה אף ביקש להיכנס לגן לבד כמו גדול , אך השנה דווקא שהתבגר, הוא שוב מתחיל להיפרד בבכי. בנוסף לכך יש השנה כל מיני תלונות מצד הגננת על כך שמגיב בתוקפנות ולדברי הגננת לא תמיד נראית סיבה לעין. לטענתה יש לו פתיל קצר וקצת קשה לו לחלוק משחקים. היו מקרים שנשך ילד, נתן מכה לסייעת בתגובה לכך שהפרידה בינו לבין ילד שרב איתו. אני קצת מודאגת מהעניין החברתי. חשוב לציין שבני אוהב חברת ילדים ואף מבקש להזמין ילדים ומשחק איתם מקסים בבית אך בגן המצב שונה יש יותר נטייה לתוקפנות. יש לציין שיש לו ירידה בשמיעה כתוצאה מנוזלים ויכול להיות שרעש מכביד עליו ואף בעיית השמיעה משפיעה על התקשורת שלו עם ילדים. אך אני לא יודעת אם להפריד בין הצד החברתי- תקשורתי לבעיית השמיעה או שאולי אני לא ממש מבינה אותו וכן יש קשר בין השניים. בכל אופן הקושי שלו להיפרד לאחרונה יחד עם בעיית התוקפנות מטרידה אותי. האם לפנות לפסיכולוג ילדים. אולי יש בעיית תקשורת? ילדי, מעצם היותו ילד יחיד, מעט מופנם, לוקח לו זמן להיפתח. ולמרות שאוהב חברה, אין לו בעיה לשחק עם עצמו ואף לדבר עם עצמו במשך שעות. הוא בונה מדהים מרכיב פאזלים ומשחק במשחקי דמיון. אני לא יודעת אם זה טוב או צריך להדאיג.לעיתים נראה לי שהתנהגות זו באה על חשבון היכולת המילולית בעל פה. בגלל שהוא עולה לכיתה א' אני חוששת שיתקשה להסתגל למסגרת ולחברה. מה לעשות ולמי לפנות? תודה.