פורומים חדשים
כלים שימושיים
גרושין.
אמא של נונים (21.1.2006, 21:34)איך מתחילים.
אנחנו מתגרשים. יש לנו 3 ילדים. תאומים בני 4 ותינוק בן חצי שנה.
בעלי סובל מחרדות, ונוסף על כל הצרות, הוא אומן.
כשהתחתנו, הוא הבטיח לי שתוך שנה הוא יביא פרנסה הביתה. השנה נמשכה ל 7 שנים, שבמהלכן רוב הזמן כשהיה בבית, ישן, או עבד על הפרוייקט שלו (פיתוח מזל"ט לצרכים אזרחיים). גרנו בי"ם ואחרי 8 ח' היחלטנו לעבור לגליל. (בלחץ שלו) הייתי מודאגת, כי הפרנסה על כתפיי. עברנו, וכ 4 ח' הייתי מובטלת עד שמצאתי עבודה. במשך כל הזמן הזה לא עיניין אותו כלל וכלל מה המצב הכספי שלנו. הוא חי בבית כאילו זה מלון שלא משלמים לו. אחרי כמה חודשים הוא החליט שהוא רוצה לעזוב אותי (לא להתגרש, רק לעזוב) ולעבור למרכז. כיוון שהייתי בגיל בוגר כבר (30+) פחדתי שאשאר ללא ילדים. התחננתי לפניו שלפחות יתן לי ילד. הוא הודיע לי שהוא עובר למרכז ויגיע לשישי שבת (אציין רק שאלה נישואין שניים שלו, ויש לו 5 בנות מהקודמים והקשר שלי איתם נהדר). בע"ה נכנסתי להריון. גרתי בקיבוץ בגליל, ללא רכב, ועם תאומים בבטן, והוא בשלו. כשהייתי בתחילת ההריון הוא החליט שהוא רוצה שאעבור לגור איתו במרכז (קצת קשה היה לו אני מניחה להסתדר בלי אישה שתבשל לו). כיוון שהריתי ,ביקשתי ממנו שרק אחרי הלידה אעבור לגור איתו במרכז. ילדתי ועברנו למרכז. כמובן הוא לא היה שותף בגידול שלהם, למרות הקשיים הרבים שהיו לי. אחרי כ חצי שנה שוב הוא החליט שלא מתאים לו והוא רוצה לעזוב. בשלב הזה, הייתי חזקה יותר (פחדתי, אבל הייתי חזקה). הודעתי לו שהוא יכול ללכת מבחינתי.
ושוב, הוא לא הלך, ונשאר. ועדיין חצי מהזמן חולה בכל מיני מחלות, וברבע האחר הוא ישן, ורבע נוסף עובד על הפרוייקט. אחרי תקופה, הוא הודיע לי שהוא שכר (בכספי מי אין לי מושג), חדר בת"א ושם הוא עובד. היו לילות רבים שהוא לא שב הביתה (כמובן הודיע לי ).
במשך כל הזמן הזה, אני בעצם חיה עם בן זוג, אבל מתפקדת כאילו אני לבד. כל המטלות היו עליי.
נולד לנו בן נוסף. הרגשתי שהפרוייקט שלו מקבל כיוון טוב. הכרה מהמדינה, ועוד.
עם הילדים הוא לא תיפקד. כלומר, לא היה אבא שקילח, או סיפר סיפור, או יצא איתם. אבל הם ידעו מי אבא שלהם, ומידי פעם גם פנו אליו.
זהו, לפני חודש הוא הודיע שהוא רוצה להתגרש. הוא רוצה לגור בירושלים, שם הבנות שלו (גדולות כבר , כן ? ממש צריכות אותו).
הסכמתי כמובן להתגרש. די, זה נגמר מזמן.
הסכמנו שנתגרש יפה (שלא כמו בגרושין הקודמים) מה גם שיש ביננו הסכם ממון, והרכוש והמטלטלין שייכים לי, כך שלא יהיו מריבות על רכוש.
ביקשתי ממנו להגיע איתי להסכם מזונות, ואז הוא התחיל עם השטויות שלו. רוצה בדיקת אבהות לילדים (?) ורוצה עוד כל מיני שטויות.
כמובן שלא התנגדתי שיעשה בדיקת אבהות לילדים. התחתנתי בתולה, והוא מכיר אותי טוב טוב כדי לדעת שדברים כאלה אני לא עושה.
זהו.
עכשיו אני חושבת שהוא ירד מיזה, אבל הוא רוצה שאני אספר לו את כל האמת. (יש לי ידיד שהוא מכיר אותו, שגר בגולן, ואנחנו בקשר טלפוני. אף פעם לא הסתרתי אותו, ואף פעם הוא לא ביקש מימני להפסיק את הקשר הזה, מה גם שהקשר היה קשר תמים).
ועד שאני לא מספרת לו את כל האמת, הוא לא יראה את הילדים ולא ידבר איתם בטלפון.
הבן שלנו ביקש לדבר איתו בטלפון. התקשרתי ונתתי לו את הטלפון, ברגע שהוא שמע שזה הוא , האבא ניתק. (מטורף )
הוא צעק עליי ואיים עלי שהוא יספר ברבנות את הכל (????) בשלב הראשון התחננתי למען הילדים שידבר ויבקר אותם.
למחרת הבנתי שהוא מנצל את החולשה שלי לילדים ורוצה פשוט להכאיב לי, אז החלטתי לתקוף בחזרה ולהגיד לו שהם הילדים שלו, ואם הוא ידבר איתם או לא זו הבעיה שלו ולא שלי.
ועכשיו לילדים.
הם מדברים על זה שהם מתגעגעים אליו, ולמה אבא לא בא לבקר אותנו. הם יודעים שהוא גר בירושלים.
היום שמעתי את הבן אומר, אני רוצה לבקש שאבא יבוא לבקר אותי.
כואב לי עליהם , ואני ממש לא יודעת מה לעשות. אני לא יכולה לדבר עם האבא, כי הוא לא מקשיב, ומנצל את הכח שלו נגדי.
איך אני מתמודדת עם הילדים.
תודה.
א.
