פורום הפרעות שינה

שלום,
אני בת 25.
מאז שאני זוכרת את עצמי קשה לי להתעורר בבוקר ולצאת מהמיטה.|
אני מסוגלת לישון גם עד שעות אחר הצהריים, ללא תלות בכמות שעות השינה (ומתי הלכתי לישון).
לעתים קרובות אני מתעוררת יקיצה טבעית, לפני שהשעון המעורר מצלצל, אך מרגישה צורך עז
"לדרוש" את השינה ש"מגיעה לי" עד הדקות האחרונות, וכצפוי- כשהשעון כבר מצלצל
אני מתעלמת או מכבה אותו. כך קורה שאני מתעוררת תמיד באיחור של שעה לפחות ממה שתוכנן,
ואם אין מקום ספציפי שעליי להגיע אליו, אני פשוט נשארת במיטה.

במקרים הבודדים בהם אני כן מוצאת עצמי מחוץ למיטה בשעה היעודה, אני חשה אי נוחות (לעתים גופנית, ולעתים סתם תחושת עצבנות) וחוזרת לישון אפילו אם אינני חשה ממש רדומה.
חשוב לי לציין כי מטלות יומיומיות פשוטות מרגישות עבורי כנטל, וקשה לי לבצען (אני מתעיפת רק מלחשוב על עשייתן).

כל הבעיות הנ"ל החמירו משמעותית בשנים האחרונות, ולמרות הקושי שהן מסבות לי במישור האקדמי והתעסוקתי אינני מצליחה להביא עצמי להתגבר עליהן.
ואמנם, בדיקת בלוטת התריס שללה רמות תרוקסין נמוכות. ולמרות שאני צמחונית
אני נוטלת ברזל וB12 והבדיקות בסדר. (ובכל מקרה הבעיה היתה קיימת גם בטרם הפסקתי לאכול בשר לפני שנתיים).

השאלה המרכזית שמעסיקה אותי, אם כן-
היא האם אני נשארת במיטה מתוך צורך פיזי לישון יותר, או מתוך קושי נפשי לקום.
אני בטיפול פסיכולוגי מזה מספר חודשים (שמתרכז בבעיות אחרות), והמטפל מעריך שהבעיה אינה דיכאון. טרם ניסינו טיפול תרופתי. ואשמח לדעת האם זהו לדעתך הפתרון היחידי, או שניתן לגשת לקשיי היקיצה גם מכיוונים אחרים.

אני מיואשת מהמצב.
תשובתך מאוד חשובה לי.
תודה מראש.