פורום ליווי התפתחותי לתינוקות

שלום רב,

הבת שלי בת 11 חודש ועד עכשיו הכל היה תקין מבחינה התפתחותית.. היא יושבת, זוחלת על שש, עומדת לבד, ממלמלת ואומרת כמה מילים.. ילדה מאוד שובבה ואנרגטית עם שמחת חיים עצומה וחכמה. היא ילדה רגישה ומאוד קשורה אליי, בגיל 8 חודשים נכנסה לגן והיה לה מאוד קשה אך עכשיו היא מעט משתלבת ויותר טוב לה.

בימים האחרונים היא מאוד שקטה אדישה ועצובה.. לא הילדה שהכרתי עד כה.. היא מאוד אדישה לסביבה ולא כ"כ אכפת לה מה אני עושה בבית ולא רוצה אליי כבעבר.. מידי פעם יש לה התקפי בכי מלווים בצעקות והיא רוצה אליי.. היא לא כ"כ מתקרבת לאבא שלה וזה גם משהו לא אופייני.. אין לה כ"כ כוח לעשות דברים כבעבר ההרגשה היא שגם כשהיא לוקחת איזשהו משחק ביד או זוחלת לאיזה מקום זה מאולץ ונעשה בכבדות כזאת.. החיוך פשוט נעלם רק מידי פעם שממש מצחיקים או מדגדגים אותה.. היא רוצה הרבה לישון וזה פשוט לא היא.. בגן אומרים שהכל אותו דבר והיא בסדר..

חשוב לי לציין, כי כרגע היא בבירור נוירולוגי בעקבות אבחנה של אפילפסיה..

בעקבות הימים האחרונים עשיתי לה בדיקות דם וראינו רופא כי חשבתי שזה משהו פיזי ויצאו הבדיקות די תקינות למעט וירוס.. הרופא טוען שאני היסטרית וגם בעלי והמשפחה.. אך אני מכירה את הבת שלי הכי טוב מכולם ואני מרגישה שמשהו לא בסדר אך קשה לי להצביע מהו.. זו לא הילדה הקטנה שלי שאני מכירה ורגילה אליה.. משהו בה כבוי וזה כואב לי שאני לא יכולה לעזור/ לא יודעת איך..

האם אני חרדתית מידי? מה קורה לילדה שלי? מה אני אמורה לעשות מכאן?... עזרי לי בבקשה כי אני חושבת שאני משתגעת מעצב ודאגה..