פורום פסיכולוגיה - פעוטות

כשבעלי דיבר על גישה אסרטיבית הוא מתכוון שבכל פעם שהיא צועקת הוא צועק עליה/לה :"לא לצעוק " או "שקט" ואז פונה אליי בנוכחותה שהיא משליטה טרור וכו'.

אני מנסה להסביר לו שלצעוק לא לצעוק או לצעוק שקט זה יותר בשבילו והיא לא תשנה כך התהנהגותה.

אינני מוותרת או נכנעת לצעקה אני פועלת כך : לדוג' : בכל פעם שאני מאכילה את אחיה התינוק היא רוצה את הכרית עליה אני יושבת , אני אומרת שאנני יכולה לקום כעת כי אני מאכילה ויש כרית זהה שאני מציעה לה לשבת לידי בזמן ההאכלה ואם רוצה לסייע לי אשמח, אם היא צועקת או בוכה שלא מקבלת מה שרצתה אני לא מוסיפה יותר מלל , ומחכה שתרגע וזה בד"כ קורה, ואז היא פונה לעיסוק אחר או באה לשבת לידי.

בבקרים שלפני זמן הגן או לפני שינה אני מנסה לא להגיע לעימותים מראש ומזהה סיטואציה שעלולה להיות בעייתית מראש ומנטרלת אותה . ( עייפות של לילה , או חוסר רצון ללכת לגן שלא נאמר במילים ).

אם היא מייללת הרבה אני אומרת לה שתשתמש במילים שאוכל להבין מה היא מנסה לומר לי. אבל כל זה ללא כעס או אכזבה מבחינתי.

לי יש סבלנות אדירה בעלי רואה בזה ויתור וכניעה .

האם אני פועלת נכון ? האם נכון שאסור לצעוק על ילד ובודאי לצעוק עליו לא לצעוק .. ?

תודה על עזרתך , אנו זקוקים לה