פורום פסיכולוגיה - פעוטות

שלום רב. בני בן שלוש ו- 4 חודשים. הוא ילד טוב ונעים בכללי, אבל בימים האחרונים הוא מטריף אותי. הוא התחיל עם "לא בא לי" ומאוד נהנה להשתמש בזה. הוא נעשה עקשן מאוד מאוד לגבי הדברים שהוא רוצה ולא רוצה. בבית שלנו יש גבולות, ואם יש משהו שאסור לו לעשות אנחנו מתעקשים, גם במחיר של לקחת אותו בוכה וצורח מהסיטואציה, ולהרגיע אותו. היו בימים האחרונים כמה סיטואציות של בכי, כי למשל אחרי הגן הוא התעקש לפתוח את האוטו ורצה שאני אגיע אל הדלת מצד אחד ולא מצד שני. אחרי 10 דקות של נסיונות למשא ומתן, הצעת פשרות ושום דבר לא עבד, לקחתי לו את המפתח, והכנסתי אותו לאוטו, כשהוא צורח ובועט. לאחר שהצליח לצאת, התיישבתי איתו על החול והחזקתי אותו חזק בלי לדבר. באיזשהו שלב הוא נרגע ורצה לפתוח את האוטו, ופשוט הלך ועשה את זה בלי להתעקש על מה שרצה קודם. כל זה כשאחותו בת החמישה חודשים באוטו ובוכה מדי פעם.

אני קמה לפחות פעמיים בלילה ויותר עייפה מתמיד, ואין ספק שזה 'תורם' לקוצר הרוח שלי, אבל גם כשאני באה עם פתרונות יצירתיים ובמצב רוח טוב ובניסיון לפתור את הדברים ברוח נעימה, הרבה פעמים ההתנהגות שלו לא קשורה למה שאני מביאה אלא לדברים שמניעים אותו. אתמול ממש יצאתי משליטה והרמתי את הקול כשהוא שוב עשה את מה שהוא חושב והתעלם ממה שאני אמרתי.

שאלתי היא- עד איזה גיל זה נמשך? מגיל שנתיים בערך כל המלחמות האלה רק תופסות תאוצה, עם כל הנסיונות שלנו לפתור את זה נכון, ולכבד אותו וכל הדברים האלה. איך אפשר להתמודד? האם הדבר טמון בסבלנות שיש לי כל פעם לפתור את המצב? לא תמיד בא לי להיות יצירתית ושופעת רעיונות רק כדי לעבור את הבוקר בשלום. לפעמים אני רוצה לומר מה קורה ושזה יקרה ככה. ברור לי שזה לא מה שהוא רוצה.