פורום פסיכולוגיה - פעוטות

הי רבקה, ביתי בת שנתיים אף היא. היא אמנם מאד שמחה ורצה לקראתי כשאני אוספת אותה אך... היו כמה פעמים שכשאספתי אותה, היא סרבה בתוקף לבוא. הסירוב היה כרוך בבכי היסטרי, כשהיא מחבקת חזק את הגננת, וצועקת את שמה. ממש כך - אני נשבעת לך שאני לא מגזימה. הייתי ממש צריכה ל'קרוע' אותה מידי הגננת. מי שהיה צופה מהצד היה בטוח שאני מתעללת בה קשות בבית!!! האמת... ממש לא נפגעתי, היה משהו שדי הרגיע אותי, בעובדה שטוב לה בגן ושהיא אוהבת את הגננת. (עדיף על מצב הפוך, לא??) והיות ולא עשיתי מזה סיפור, זה פשוט עבר. אם אין לה סיבה ממשית לכעוס עליך אז הניחי לזה. זה יעבור לה. קורה גם שאני כועסת עליה אז היא בוכה וקוראת לגננת. אז שתקרא, מה אכפת לי... זה עובר כ"כ מהר כשלא מייחסים לזה חשיבות רבה. אני בטוחה כי ביתך אוהבת אותך מאד, ואולי היא סתם מנסה אותך. השתדלי להיות 'קולית' ותראי מהי תגובתה. זאת עצתי מתוך נסיון. חכי גם לתגובת המומחים. בהצלחה.