פורום פסיכולוגיה - פעוטות

שלום רב ותודה מראש,

ביתי בת 3 ולפני חודש נולד לה אח.

אני מניקה את התינוק באופן מלא כלומר כל 3 שעות. כיוון שהוא די קטן עדיין כל ארוחה כולל החלפת טיטול לוקחת בין 45 דקות לשעה.

אני משתדלת מאוד את שאר הזמן כשהתינוק ישן להשקיע בילדה הגדולה.

אך היא מתעקשת מאוד לקבל תשומת לב דווקא בזמן ההנקות ותמיד מבקשת משהו שדורש ממני לקום ולא רק לדבר איתה.

אתאר את המקרה שקרה אתמול. היא ביקשה שאדליק לה אור בשרותים (עושה גם בלי האור). אמרתי שאני לא יכולה כרגע ושתצטרך הפעם לעשות פיפי בלי אור ויש שם מספיק אור שמגיע מהסלון. היא כמובן התחילה לבכות ולהתעקש שאקום ואדליק לה אור. אחרי כמה דקות של בכי היסטרי כשהיא כבר מחזיקה את הידיים בין הרגליים כי הפיפי הולך לברוח לה נעמדה בסלון והשתינה. המשיכה לצרוח ולעמוד בשלולית עד שבאתי להחליף לה. בזמן הזה התינוק צורח כי הפסקתי לו ארוחה באמצע. אחרי שקילחתי אותה לקחתי אותו על הידיים ובאתי להלביש אותה אז התחילה לבכות ולדרוש שאניח אותו וכמובן שלא עשיתי זאת.

ברגע זה בעלי הגיע הביתה והעיניינים התחילו להירגע: סיפרה לו שעשתה פיפי במכנסיים ועזרה לו לנקות את הבית בזמן שהמשכתי להניק את התינוק.

אחרי שנרגעה דיברתי איתה ואמרתי שאני מאוד אוהבת אותה ואוהבת אותה גם אחרי שאחיה נולד אבל לפעמים אמא עסוקה ולא יכולה לתת לה תשומת לב.אבל ברגע שאתפנה אתפנה להיות איתה. אמרתי שאני אוהבת אותה מאוד אבל מאוד לא אהבתי את ההתנהגות שלה הערב ושהיא הכעיסה אותי מאוד.

איך אני אמורה להגיב לסיטואציות כמו אלו שברור לי ויחזרו על עצמן? הרי לא יתכן שכל פעם אניח לתינוק לבכות בזמן שאני מטפלת בקריזות של הגדולה.

שוב תודה וסליחה על האורך.