פורום פסיכולוגיה - פעוטות

בני בן שנתיים וחצי ילד מאד עדין ולא כל כך יודע להתמודד בסביבה מסוימת. אתן שתי דוגמאות:

1. מתקן במגרש משחקים, יותר ספציפי - מנהרות. אם יש שם הרבה ילדים ומן הסתם אחד קצת (אבל זניח, ראיתי בעצמי) נוגע בו בזמן שהוא זוחל שם:מתחיל לבכות "הם מפריעים לי". אם יש כבר ילדים בתוך המנהרה - הוא לא יכנס גם אם מאד רוצה ויגיד "הם מפריעים לי". זה קורה בד"כ כשיש הרבה ילדים והם יותר גדולים ממנו.

2. כמה ילדים מהגן משחקים בכדור אחרי הגן. ילד אחד לא מוכן להתחלק: זורק למישהו ומייד רץ אחריו (כך שהאחרים בעצם עומדים סתם). הילדים האחרים מנסים לקחת את הכדור ואם לא יוצא - לא בוכים. הבן שלי מנסה, אבל בפעם הראשונה שהוא נתקל בכזה מצב - בכי "הוא לא נותן לי".

בגן טוענים שהכל בסדר והוא באמת נראה שמח ויש לו חברים. אבל כבר היו מקרים בגן שילדים גדולים ממנו באו למתקן שהוא שיחק בו בחצר (בנוכחותי) והוא מייד הלך (או בשקט, או בוכה). מצד שני, ראיתי שהוא שמח מאד כשבא חבר שלו ולהיפך, הם רצו ביחד למתקן כלשהו, וגם אם החבר דחף אותו בטעות- הוא לא התייחס לזה בכלל.

מה ניתן לעשות? במקרים כאלה אנלנו אומרים לו: "הם לא מפריעים לך", "אם הם מפריעים-תגיד להם שייתנו לך לעבור", "אם אתה מוותר עכשיו אז רק אתה נפגע-תראה איך הם נהנים", "הוא לא דחף בכוונה", "אז עכשיו תורך לקחת את הכדור" וכד'. נראה שזה עוזר והוא מנסה עוד פעם, אבל אז הוא שוכח כל מה שאמרנו לו ועוד פעם בוכה אם המצב חוזר על עצמו.

האם אנחנו מתנהגים נכון? הוא ילד הכי קטן בגן - האם יש קשר?