פורום פסיכולוגיה - פעוטות

שלום רב!

בני בן 3 וחודשיים. ילד מקסים ופשוט טוב. שמו אוריה.

לפני 3 חודשים נולד אחיו. כשחוץ מהשבוע לאחר הלידה שהיה לו קשה (הייתי שבוע בבית החולים בגלל ניתוח קיסרי ולאחר מכן לא יכולתי להרים אותו) גם אליו הוא מתנהג יפה. הוא תפס את מקומו כאח הגדול והשומר. הוא עוזר לי בטיפול שלו, ואפילו נהנה בחברתו. הכל נראה כ"כ שלו ורגוע.

אוריה מאוד רוצה לרצות אותי ולעשות דברים כפי שאני מבקשת וקשה לו כאשר אני כועסת עליו. הוא נהיה עצוב וטוען ש"הוא עייף". אני ממלילה לו שמותר לאמא לכעוס כשהוא עושה דברים שאמא לא אוהבת ומותר לו להיות עצוב ובפעם הבאה יזכור לא לעשות כך.

אני לא יודעת מדוע, אבל אני מעט חוששת מהרצון שלו להיות כל הזמן טוב ולרצות אותי. בשונה מאבא שלפעמים יש מלחמות בינהם (אבא נמצא מעט בבית בגלל עומסי עבודה)

זה נראה לי יותר בריא שלפעמים הדעות מנוגדות וכל אחד עומד על שלו וכועסים, לא?!

רק אציין שבגיל שנתיים כן הלכו מלחמות על הכללים אותם קבענו בבית כמו: לא אוכלים שוקולד בלילה. רואים רק תוכנית או סרט אחד ביום וכו; וכיום אוריה יודע מהם הכללים ולא נלחם נגדם. הוא אפילו משנן ומזכיר לנו אותם.

האם יש למה לחשוש מהרצון שלו לרצות כל הזמן?