פורום פסיכולוגיה - פעוטות

שלום רב

אני אם חד הורית לילדה בת 3 וחצי לפני הכל אציין שהילדה לא גדלה עם אבא אבל מקבלת את כל האהבה ממני וממשפחתי...

השנה נכנסה לגן הראשון שלה בתחילת השנה היו קצת בכי אבל זה פסק והילדה היתה אוהבת ללכת לגן לקום בבוקר ולהתלבש

לאחרונה ממש אחרי יום העצמאות הילדה השתנתה מקצה לקצה בבוקר לא מראה סימנים שהיא לא רוצה ללכת לגן היא מתעוררת כרגיל ומוכנה ללכת לגן כשאני מגיעה איתה לגן אני מסבירה לה שהיא צריכה לתת לי נשיקה וחיבוק ולהיכנס לגן אך בפתח הדלת לגן היא כבר תופסת לי את הרגל ולא מרפה

אני מסבירה לה שאני צריכה ללכת ואז היא אומרת שהיא רוצה שאני ישאר איתה בגן למרות שהיא יודעת שאסור..

הגננת כועסת עליי בגלל שאני עדיין נשארת איתה בגן..אבל הילדה מתחילה לצרוח ברגע שאני עוזבת אותה ואז הגננת באה ומושכת אותה בכוח לאחר כמה שיכנועים והילדה צורחת בהיסטריה

אני כבר לא יכולה במצב זה נמשך שבוע ואיני רוצה להשאירה בבית זה לא חינוך טוב בשבילה אציין שאני פוטרתי מעבודתי כחודש ואני איתה רוב היום היא מאוד קשורה אליי..אני לא ממש אמא מפנקת ואני מציבה גבולות..

אך לדעתי ואני לא פסיכולוגית אלא אמא חד הורית שמבינה את המצב הבת שלי סובלת מחרדה היא פוחדת שאעזוב אותה כך גם קורה אם אני יוצאת בלעדיה..

מה לדעתך המצב?

ומה עושים לטפל?

אציין שבגן היא מקבלת המון אהבה והיא חברותית יש לה חברות וזה לא בעיה בגן אלא בה!!

תודה

על תשובה