פורום פסיכולוגיה - פעוטות

שלום,

ביתי בת 4 נכנסה השנה לגן לראשונה (ההסתגלות אחרי משפחתון אינטימי היתה לא קלה), קיבלה אח חדש לפני ארבעה חודשים ובימים אלה היא בגמילת לילה (עם פיספוסים). ישנם כמה נושאים שקשה לי לכוון אותה בהם:

1 - היא אינה מפסיקה לפטפט, לשיר לצעוק או לצרוח מ"שימחה", תמיד בקולניות וזה לא משנה באיזה אנרגיות נמצאים הסובבים אותה. היא ממש לא משאירה מקום לאף אחד אחר. די ברור לי שהמקור הוא בהרגל שהיתה בת יחידה שקיבלה את כל תשומת ליבנו עד כה וגם שזוהי דרכה למשוך אליה תשומת לב עם לידת האח החדש. העניין שזה ממש לא נעים לסובבים וגורם לפידבקים שלילים.

2- היא זקוקה להמון מגע. מינקות היא מלטפת את ידי בדרכה המיוחדת לפני השינה. לפעמים היא מעדיפה לשבת עלי מאשר על כיסא, ואם אני מתעקשת שתשב לידי היא אינה מסוגלת לסבול מרחק בינינו. גם עם חברותיה זה בא לידי ביטוי. היא קופצת עליהן ומחקבת אותם בעוצמה גם כשלהן זה לא נעים והן אומרות לה. את אחיה הקטן היא מרבה לנשק, ולחבק מעט בארגסיביות ואם אני לא עוצרת אותה גם לגעור מעליו בחיבוק חזק. אני מניחה שגם העניין הזה נובע מהרגלים שגויים שנטעתי בה בעבר כשלא הינחתי גבולות ברורים.

אנחנו לפחות פעם בשבוע עושים איתה פעילות יחידנית (גם אני וגם בעלי), וגם ברמה יומיומית היא זוכה להמון אחד על אחד איתי ועדיין אני לא מבחינה ברגיעה.

האם זו תופעה שחולפת עם הגיל?

האם יש דרך לכוון אותה להיות קשובה יותר לריאקציה שהיא יוצרת, או שזה מוקדם מדי?

האם יש פעילות מיוחדת שנוכל לעשות יחד שתשפיע על השקט הפנימי שלה כך שלא תצטרך להוציא כל כך הרבה אנרגיוות על משיכת תשומת לב?

איך אוכל לתקן את טעותיי ולנסוך בה את הביטחון שירגיע אותה? זה כואב לי מאוד.

המון תודות,

שרונה