פורום פסיכולוגיה - פעוטות

אני אמא ל-3 בנות. שתיים מהן בחיים לא מקללות ולא מדברות לא יפה. יש לי ילדה אחת בת 3.3 (אחת מתאומות) שכל הזמן אומרת מילים לא יפות, מקללת, וחוזרת אחרי כל מילה לא יפה שמישהו אומר.

בשנה שעברה הילדה עברה התעללות במעון, ומאז כל פעם שאני מאוד כועסת עליה, היא פונה לבעלי ואומרת שאמא הרביצה לה, למרות שזה לא יפה. לא אשקר ואומר שלעיתים רחוקות מאוד אני מכה אותה בטוסיק, וגם אז רק אחרי אלפי הזהרות.

השבוע בגן היא אמרה לסייעת שאבא אומר לה "בת זונה" ואמא "מתכננת להרוג אותה במכות", דבר אשר לא קרה. באותו בוקר באמת כעסתי עליה שסרבה להתלבש.

הבוקר היא סיפרה שהגננת המחליפה מרביצה לה בראש. ביררתי עם הסייעת והיא טוענת שזה לא יכול להיות כי הגננת המחליפה אישה מאוד עדינה וכו'. ואז הסייעת מספרת לי שכל הזמן הילדה אומרת שאני מרביצה לה, הסברתי לה שיכול להיות שבגלל שבשנה שעברה הילדה סבלה התעללות מהמטפלת בגלל שהיתה עושה קקי בחיתול, היא חושבת שכל פעם שכועסים עליה מרביצים לה, אז הסייעת מספרת לי שכל הזמן הילדה מציקה לה בחצר (לסייעת), מושכת לה באף ובאוזן והיא פוחדת להעיר לה כדי שהילדה לא תגיד שהיא כועסת עליה.

אציין שהילדה אוהבת להציק (לטעמי יותר מדי) גם לחברים בגן וגם לאחיות שלה, ולכן כל הזמן הילדה מספרת שהילדים לא רוצים לשחק איתה. כמובן שהבהרתי לה שהיא צריכה להתנהג לפי הכללים כדי שישחקו איתה.

כל הזמן גם היא טוענת שאני לא אוהבת אותה. גם פה אני כמובן תמיד מבהירה לה שאני אוהבת אותה מאוד, הבעיה היא שעל אחותה התאומה אני כמעט ולא צריכה לכעוס, וכנראה שבגלל זה היא מרגישה כך.

איך לדעתך אני צריכה לפעול? מה עלי לעשות? אשמח לשמוע תגובות.