פורום פסיכולוגיה - פעוטות

שלום,

בני בן שלוש וארבעה חדשים.

בתקופה האחרונה (לא זוכרת בדיוק ממתי), בני נוהג לומר, לאחר שאני מסבירה לו דברים מסוימים, "את כועסת עלי" בחצי שאלה חצי אמירה. הוא יכול לצורך הדוגמא לומר זאת גם אחרי שאני מסבירה לו שלא קופצים על הספה כי זה מסוכן. אני כמובן עונה לו שאני לא כועסת ואני רק מסבירה לו בצורה נעימה וללא הרמת קול כלל שאסור כי זה מסוכן אך הוא מתעקש שאני כועסת עליו בגלל זה.

יש לציין שבעלי ואני כמעט ולא מגבילים אותו ואוסרים עליו דברים שמבחינתנו הם בגדר בטיחות וכו'.

בנוסף, יש לו נטיה, גם כן בתקופה האחרונה, לשאול אותי כמעט על כל דבר אם אני מרשה לו. לגודמא אצל חברים הוא ישאל אותי "מותר לי להוריד נעליים?" או בארוחת ערב הוא ישאל "מותר לי לאכול את זה?"

חשוב לציין כי לפני חדשיים נולד לו אח קטן ורואים שהוא נעשה הרבה יותר רגיש מאז ואולי אפילו איבד מעט מהבטחון שהיה לו, למרות שאנו מאד משתדלים להמשיך לתת לו זמן איכות, לבלות איתו לבד, לשחק איתו לבד כשהתינוק ישן. חשוב לציין שהוא מקבל את אחיו יפה מאד ואפילו אומר שהוא אוהב אותו, הוא מלטף אותו, עוזר לקלח אותו וכו'.

רציתי לשאול אם אלו התנהגויות "נורמליות", לי הן קצת מפריעות ומה לעשות כדי להתמודד איתן טוב יותר או אף למגרן.

יש לציין כי ממה שנראה לגננות בגן אליו הולך יש נטיה לכעוס על ילדים ואולי הוא הביא את זה משם?

תודה מראש,

טלי