פורום פסיכולוגיה - פעוטות

שלום שירה. במרווח קטן בין הילדים לא התנסיתי בתור אמא אלא בתור האחות הבכורה שאחותה נולדה כשהייתי בת שנה ושלושה חודשים. להורים שלי היה קשה יותר אבל אנחנו גדלנו ממש ביחד. מהרגע שאחותי נולדה, הפכתי להיות אחראית עליה, אפשר היה לדבר איתה רק דרכי, ושמרתי עליה מכולם. היו כמה שנים של ריבים, אבל היום אנחנו חברות ממש טובות (כמובן שזה מורכב ולא רק בגלל שההפרש בינינו קטן). זה היה נחמד ללכת לבי"ס ביחד, כי היה הפרש של שנה בשנתון, החלפת בגדים וכו'.

האחים הגדולים בכל גיל יכולים להגיב בצורות שונות להולדת האח/ות הקטנים. אני לא חושבת שזה צריך להיות השיקול שלך. יכול להיות שהבת שלך בוגרת יותר מבני גילה, וכאשר יגיע אח/ות קטן/ה זה יהיה לה מאוד טבעי. ברגע שאת תרגישי שזה הזמן הנכון, ברגע שתתייחסו לזה בבית כאל דבר טבעי שקורה (כי סה"כ אחים זה דבר נהדר), אז יהיה בסדר. אז אומנם יהיו לך שניים עם חיתולים ובקבוקים או הנקות, אבל זה לא בלתי אפשרי והדעות המקצועיות אינן חד משמעיות לכאן או לכאן. אם את מרגישה שאת רוצה עוד ילד, ושהשעון הביולוגי מתקתק, אז לכי על זה ותתמודדי עם הדברים שיצוצו.