פורום פסיכולוגיה - פעוטות

בני הבכור בן כמעט 5 ואחותו בת 2. בני ילד מקסים, מלא דמיון וחכמה. מאז ומתמיד ידענו שבני מעט "תינוקי" מכפי גילו, ויש לו מעט קשיים במוטוריקה עדינה ובטונוס השרירים. מטופל בריפוי בעיסוק ועוסק בהתעמלות כללית. "הבעיה" היא חברתית. קשה לו, על פי הגננת ופסיכולוגית השרות, להבין קודים חברתיים. קשה לו להתקרב לילדים באופן שיהיה מקובל וכמו כולם. כשהוא מארח בביתו הוא נהדר, גם בתוך הגן הוא מסתדר, אך יש לו קשיים בחצר, הוא מציק, צועק, מרביץ. פעמים רבות משחק עם עצמו, ולעיתים אף עם ילדים אחרים אך הגננת לא יכולה להצביע על חבר אהוד עליו (בגיל זה מתחילות חברויות), והרבה פעמים פונים אליי ילדים (בגן שעשועים וכשאני בגן) כי בני מציק להם. ההצקות יכולות להיות: לרדוף אחרי ילד ולצעוק באוזן, להצמד לילד ולרדוף אחריו, לשלול דברים של ילד אחר באופן קולני ולנסות להשתלט על המצב (קצת שתלטן). בעלי ואני חשים בהתקדמות תמידית בהתפתחות שלו, ומודעים לקצב המיוחד בו הוא רוכש מיומנוית וכו'. תודה לאל הוא מאוד חכם ורגיש. גם לאחותו מציק בני, כך למשל הוא יכול להפיל אותה ולצחקק (גם כשהוא מציק בגן הוא מצחקק מהתגובה), ועוד.

בעלי אומר שזה קשור לשובבות וגם אני כילדה הייתי קונדסונית (הורדתי מכנסיים לילדים בילדותי, ואהבתי מאוד לעשות מעשי קונדס), אך האם זוהי אכן רק שובבות?

אנו מנסים להסב את תשומת לבו של בני, "זה לא נעים לה", "תנסה לדבר, לשאול וכו'" אולם אנו גם חשים במצוקה שלו מכיוון שהוא מאוד רוצה את הקירבה של חבריו ויודע שקשה לו להשיגה.

אשמח לקבל תגובה בנושא,

בתודה מראש,

ענת