פורום פסיכולוגיה - פעוטות

אין ספק שאת נמצאת במצב מאוד לא קל. מצד אחד, את איתו המון שעות ביום, שזה יכול להיות נהדר. מצד שני, הוא כל כך קשור אלייך שרוצה רק אותך, כי זה מאוד נוח. את יודעת מה הוא אוהב, איך הוא אוהב, איך להרגיע, איך לשחק איתו ואיך לדבר איתו. גם אנחנו עברנו תקופה (תקופות יותר נכון) שבהן אני הייתי מרכז העולם בשביל בני (היום 3.5) וכבר לא יכולתי לשמוע "אמא". בעיקר משום שאת בהיריון, עלייך להתחיל בהדרגה להעביר סמכויות לאבא. זה מאד יקל עלייך ככל שיתקדם ההיריון וכמובן מהלידה ואילך. מבחינת ההרדמה, כדאי שבהדרגה תרגילי אותו שלא יושבים איתו עד שהוא נרדם. זה יהיה מלווה בכמה ימים של מרד ובכי, מן הסתם, אבל לא ייגרם לו נזק מזה. אפשר להחליט שקוראים סיפור ויוצאים מהחדר. אפשר לחליט ששרים שיר ואז את יוצאת מהחדר. אפשר בהתחלה שתשבי קצת רחוק ממנו, וכל יום תתרחקי מהמיטה, כך שהוא יתרגל להירדם כשאת לא צמודה אליו. מה שאנחנו עשינו זה שהחלטנו ששרים שיר או מספרים סיפור, או סופרים עד 10 ואז אני יוצאת. בהתחלה השתמשתי בתירוצים של- אני הולכת לאכול/להתקלח/לשטוף כלים. יותר מאוחר זה הפך להיות בלי תירוצים. פשוט יוצאים מהחדר. כשהוא בוכה, את חוזרת ומרגיעה ושוב יוצאת. אני גם הייתי יוצאת ואומרת לו שתוך כמה דקות אבוא לראות אם הוא נרדם. בבוקר הייתי מספרת לו שבאתי אליו שוב ושהוא כבר נרדם. לגבי שיתוף האבא- אולי תארגני לך תוכניות לערב- איזה סידור או חברה, כך שתכיני את הילד שהערב אבא מכין אותו לישון. את פשוט לא תהיי בבית והם יסתדרו. רק ככה זה יתחיל ללכת. הפעם הראשונה שלא הייתי בבוקר עם הבן שלי הייתה כשילדתי את אחותו. ממצב שבו רק אני מכינה אותו בבוקר ובכלל, זה הפך להיות רק אבא. היו להם כמה בקרים קשים אבל הסידור הזה נשמר חודשיים אחרי הלידה, כשאבא גם היה קם אליו בלילה. מקווה שדבריי עזרו לך.