פורום פסיכולוגיה - פעוטות

שתי שאלות לגבי בני בן השלוש. הוא מאוד רגיש ולא ידוע בגן כ"ילד מכה", מאז נולדה אחותו הקטנה (כעת בת שנה וחצי) נהגנו לחנכו לא להרביץ לה ונראה שהוא הפנים את העניין. כעת שהיא כבר גדולה ובעלת טמפרמנט תוסס – כדי למשוך את תשומת ליבו היא נוהגת להרביץ לו עם הבקבוק שלה ולברוח או למשוך את שערו ולברוח- דבר שמאד מכאיב לו למרות גילה הקטן.

הופתענו לראות שהוא פורץ בבכי (גם אם לא מדובר במכה חזקה במיוחד) ואינו מנסה להגן על עצמו או להחזיר לה- קרוב לוודאי מכיוון שהפנים שאסור לו. גם במשחק עם ילדים אחרים הוא נוטה לבכות אם מקבל מכה במקום להתגונן או להחזיר. ניסינו לא להתערב יותר מדי וכעת הוא מחזיר לאחותו במרץ.

איננו בטוחים מה צריכה להיות ההתייחסות שלנו- איננו יכולים להתעלם מצד אחד מכיוון שהיא קטנה מאוד וחשוב לנו להבהיר לשניהם שלא מרביצים (גם היא ננזפת במידת הצורך ואף נלקחת הצידה כעונש) ומצד שני היא פיקחית איננה פראיירית ועושה זאת בכוונה ונראית מאד משועשעת מהסיטואציה ואיננו רוצים להתערב כל הזמן- אנחנו רוצים שהבן ידע להגן על עצמו ולא ירוץ אלינו כל פעם לעזרה. ואם יגן על עצמו בעצם כך היא תלמד גבולות.

שאלה שניה – נושא הרמת היד עולה הרבה כעת בגן שלו בשל מספר מצתומצם של ילדים. הוא עצמו אינו נוטה להכות אך לאחרונה הוא מעט יותר אגרסיבי בסגנונו ונוטה לסיים כל משפט בפועל להרביץ- "אמא אני ארביץ לך" אני ארביץ לאחותי", "לכי מכאן", "את חצופה" ועוד ביטויים שהוא קולט מהחברים בגן.

מצד אחד אני מניחה שזאת הדרך שלו להתמודד עם התנהגות שהוא רואה בגן של ילדים אחרים –שהוא מבין שהיא שגויה ואני מנסה לא לתת יותר מדי התייחסות או לצחוק איתו על זה. לעיתים אני גם מנסה להפוך זאת לחיוב – ולציין בפניו שמכיוון שהוא ילד טוב אינני מאמינה שבאמת ירביץ לאמא – ומדגישה שוב שאסור.

מצד שני אני מרגישה שצריך לשים פה את הגבול ולהעיר לו בכל פעם שמדבר בצורה כזאת- לשים לו את הגבול ולהבהיר שבבית אנחנו לא מוכנים לשמוע ביטויים כאלו.