פורום פסיכולוגיה - פעוטות

בתי בת 7 חודשים. סה"כ בעלת מזג טוב, רגועה ומשחקת לעתים לבד. יש לי גם בן גדול יותר (3.5). הבעיה איתה זה ההשכבה לישון. כשהיא מראה סימני עייפות אני מהר מאוד לוקחת אותה לישון, כדי שלא תהיה עייפה מדי ועצבנית. בעבר הייתי שמה אותה עם מוצץ והייתה נרדמת. לאחרונה, ממש בימים האחרונים, זה הפך להיות סיוט. היא לא רוצה שאני אצא מהחדר או שאתרחק ממנה. אם אני שמה אותה במיטה שלנו ושוכבת לצידה, היא נצמדת אליי וכל רגע פוקחת עיניים לראות שאני שם. אצלה במיטה, ברגע שאני זזה היא מתחילה לצרוח. מאחר ומאוד קשה לי בימים האחרונים, לא אכפת לי לעמוד לידה עד שתירדם, כי מאוד קשה לי לשמוע את הבכי הזה בלי הפסקה. העניין הוא שגם זה לא ממש עוזר. היא כאילו רוצה משהו מעבר. הרדמה על הידיים לא ממש עובדת. לפעמים אני יודעת שהנקה יכולה לעזור להרגיע, אבל מרוב שאני בעצבים כבר על זה ששעה או יותר אני מנסה להרדים אותה, אני פשוט מרגישה שלא בא לי להניק כרגע. קשה לי עם זה כי אני מרגישה שזה סוג של עונש. לפעמים כשזה נמשך יותר מדי זמן לטעמי, אני פשוט מוציאה אותה מהמיטה ושמה במשחקים, אבל אין לי ספק שהיא עייפה מאוד, ומהר מאוד היא באמת מתחילה לבכות ולהתלונן, או שהופכת להיות עוד יותר עצבנית כי היא כבר הרבה יותר עייפה. אני באמת לא יודעת מה לעשות. מדי פעם אני יוצאת מהחדר כדי לנשום קצת ולהירגע וחוזרת אליה, אבל מכיוון שזה קורה כמה פעמים ביום אני מגיעה מלכתחילה חסרת כוחות לקרב הזה. ממש מיואשת.