פורום פסיכולוגיה - פעוטות

לנו יש דמות דמיונית, עם שם מצחיק, שחווה, באופן מפתיע את החויות שבני בן השנתיים וחצי חווה. אנחנו שואלים מה קרה לה ומה היא עשתה. מלבר העובדה שזה עוזר לנו לפרוק את הרגשות שלנו (אמא של... הייתה מאד עצובה כי היא מאוד אוהבת את הילדה שלה) זה מפחית את העימות, מרגיע את הילד מיד, ומאפשר לבני למצוא פיתרון, או לחילופין להביע את מה שמפריע לו.

ייתכן שיותר חכם למצוא דמות עם אותו מין של הילד אבל אצלנו זה עובד מצויין.