פורום פסיכולוגיה - פעוטות

הי שלי. זה מוכר, וזה עובר. גם אצלנו הייתה תקופה כזאת במשך זמן ארוך, זה קצת השתנה כשילדתי ושהיתי כמה ימים בבי"ח אז הפכה להיות העדפה של אבא, אחרי כחודשיים אני חזרתי לככב במופעי הלילה, היום ומה שבין לבין. אני חושבת שאם היא מוכנה שהוא יעשה דברים כשאת לא בבית, זה מה שחשוב. אני למדתי שצריך ללמוד לא לעשות מזה עניין. אם יש אפשרות שאת תעשי את הדברים, אז זה בסדר, כרגע היא מעדיפה אותך, והיא לא צריכה להרגיש שזה לא בסדר או רגשות אשם מסוג אחר. צריך לאפשר לה את זה. אם את עושה משהו ולא יכולה להפסיק והיא מתעקשת שרק את תעזרי לה באותו רגע, אז באופן ברור וחד משמעי לומר לה- אבא פנוי כרגע לעזור לך. את יכולה לבחור האם לעשות איתו את מה שאת רוצה או להמתין עד שאסיים. אז בהתחלה היא בכל המקרים תמתין שתסיימי, ואחר כך תמצא פתרון אחר. ברגע שהיא תרגיש שזה לא מאבק שלך להעביר את הדברים לידי אבא, ושלא תרגיש שאבא נעלב ומתוסכל (זה אומנם קשה אבל חייבים להראות שזה באמת לא עניין רציני) היא תתחיל להעביר סמכויות גם אליו. אצלנו זה בכלל הגיע למצב שהוא היה אומר לאבא- אני לא אוהב אותך כל הזמן, רק את אמא. בעלי ממממש נעלב מזה, וזה מאוד הקשה על הטיפול בו. אבל אחרי שהבהרתי לבעלי וגם לבני שיש מצבים שבהם אבא אחראי ואמא לא, אז לפעמים הוא מקבל את זה שאבא עכשיו עושה דברים. בקיצור, אורך רוח וסבלנות. באיזשהו שלב זה יעבור.