פורום פסיכולוגיה - פעוטות

בני בן שנתיים וחצי, ילד שובב, חברותי, מקסים ופיקח מאוד החל ממש להתחצף אלינו כמו "ילד גדול". לפעמים אנחנו ממש פעורי פה מהחוצפה והתעוזה שלו.

אנחנו יודעים שהוא נמצא בגיל המרד ולא כל כך קל לנו ואנחנו מנסים עם המון סבלנות לעבור את זה אך לפעמים נראה כאילו אין בידינו מספיק כלים.

לאחרונה הוא חזר מהגן עם כמה משפטים שלמד שם כנראה, כמו: "אתה מגזים", "אתה מגעיל" וכדו'. וכשהוא כועס הוא פשוט צועק לנו את המשפטים האלו בקולי קולות...

לפעמים כשאנחנו צריכים לעזוב מקום מסויים או בכלל כל משהו שקורה שלא לרוחו הוא מתעצבן וצועק לנו "אתם מגזימים" "לא" "אתם מגעילים"..."את מגעילה"

א- זה נורא נורא מביך

ב- כרגע מה שאנחנו אומרים זה (בקול תקיף) שככה לא מדברים להורים ומתעלמים.

כשהוא נרגע מהכעס ורואה שאנחנו לא משתפים פעולה אז הוא שואל אם אנחנו כועסים ומבקש סליחה. זה קורה ה-מ-ו-ן פעמים ביום, מה שמתסכל את כולנו ונראה שזאת הצגה שלמה של סוג של תשומת לב. השאלה - איך להגיב? איך להתנהג? מה לומר?

ג- הוא מנסה לשלוט בכל רגע ורגע ולתת הוראות בלי סוף. "רק אמא תעזור לי עם זה", "רק אבא ינהג באוטו", "לא להזיז את הכוס" וכו'.. ממש שתלטן ותקיף. שוב, מה שיוצר המון עימותים ואוירה לא נעימה. מה עונים במצבים כאלו? לא רוצים כל הזמן להתעמת ונראה שהוא כל הזמן בודק, אבל - כל רגע ורגע...

רוצים לצאת מהמעגל הזה....

בבקשה עזרה!