פורום פסיכולוגיה - פעוטות

שלום

אני בת 31 ואם לילד שני תינוק בן 3 וחצי חודשים.תינוק בריא ומשקל תקין. לידה רגילה.

אני מניקה באופן מלא ובשלב זה לא עובדת ויושבת בבית על עבודת דוקטורט ולפיכך גמישה יחסית עם הזמן ועם התינוק.

משום מה הבן שלי ברגע שנכנס לרכב ויושב בכסא תינוק מתחיל לצרוח.

החלפנו כסא והמשיך לצרוח. לבת שלי ( שהיא בת שנתיים וחצי ) לא היתה בעיה כזאת.

אני נוסעת פעמיים בשבוע להורים שלי נסיעה של כ 40 דקות להעזר בהם

והתינוק ( שיושב מאחורה ) ברוב הפעמים צורח במשך 40 דקות ללא הפסקה. מוצץ לא עוזר והוא יורק אותו. אציין שהוא לא רעב כי אני מניקה אותו לפני הנסיעה.

זה ממש סיוט. לפעמים אני יכולה לעצור באמצע בצד בכביש המהיר להרגיע אותו לדקה

אבל בדרך כלל זה בלתי אפשרי וממילא הוא חוזר לצרוח.

מעבר לזה ההתנהגות שלו ביום יום היא רגילה.

אגב גם בנסיעות קצרות בעיר הוא בוכה.

זה קורע לי את הלב ואני בוכה מזה אבל חייבת לנסוע לקבלת עזרה מהוריי.

קראתי שבכי ממושך בתינוקות מעל 3 חודשים עלול לגרום בהמשך חייהם לבעיות קוגניטיביות והתפתחותיות.

ברצוני לשאול האם עלול להגרם לו נזק מבכי עז וצרחות אלה? האם זה עלול ליצור אצלו תחושה נפשית של חוסר בטחון כי אין שם מישהו שייתן לו מענה במשך 40 דקות שזה נצח מבחינתו ( וגם מבחינתי )...

במידה ויש סיכוי הכי קטן שזה מזיק לו חשוב לי לדעת זאת ואחליט שבמשך כמה חודשים אפסיק לעשות איתו נסיעות ארוכות ( גם לא להוריי ) עד שיתרגל ויתבגר קצת.

מה דעתך??

תודה רבה!!