פורום פסיכולוגיה - פעוטות

שלום,

עד לפני כמה חודשים לבני בן השנתיים וארבעה(כיום) היה מאוד קשה להתחלק בצעצועים שלו עם חברים שבאו לבקר אותו. הוא בן יחיד (אני בהריון בשבוע 29), ודיברתי איתו על הנושא רבות. כבר כמה חודשים שהוא כן נותן לילדים אחרים לשחק לו בצעצועים, ואני מעודדת אותו ואומרת לו שהוא נדיב, חבר טוב וכו'. העניין הוא שלפעמים אני מרגישה שאני מגזימה, כי אם הוא לא רוצה לתת אני ממש משכנעת אותו לוותר, עד שהוא מסכים. הוא מתבונן בילד המשחק בצעצוע שלו, ללא בכי או טרוניות, ולי קצת עצוב שהובלתי אותו לכך,בעיקר בגלל שכשהמצב הפוך והוא אצל חברים לא תמיד הוא מקבל מה שהוא רוצה, והורי החברים כמעט אף פעם לא מתערבים לטובתו. אני נורא אמביוולנטית בעניין: מצד אחד אני רוצה שיתחלק (בקרוב לא תהיה לו ברירה-אני אלד בעוד חודשיים), מצד שני אני לא רוצה שיחשוב שמשיגים חברים רק על ידי ויתור של הרצונות. מה לעשות? האם להמשיך להתערב? אני נורא מוטרדת. מקווה שהעברתי את הבעיה בצורה טובה.

בברכה ובתודה, מאיה