פורום פסיכולוגיה - פעוטות

לא נעים לי להודות אבל גם לי זה קרה. אני חושבת שגם הבת שלי הייתה פחות או יותר באותו גיל. אחרי יומיים שבהם בכיתי מרגשי אשם זה עבר. כמובן שהיום אני שמה לב הרבה יותר, כשהיא על השידה, על הספה, על המיטה שלנו... גם לה לא קרה שום נזק.

בעלי אמר לי שאני בוכה יותר ממנה, ושהיא בכתה פחות מאשר כשהוא מרים אותה. לדעתי את צריכה לדבר עם בעלך ולהסביר לו עד כמה פגעה בך התגובה שלו, במקום שבו היית זקוקה לתמיכה. הרי ברור לו שזה לא בכוונה וברור לו שקשה לך עם זה ושאת אחראית עד כמה שאפשר עם התינוק. אני לא מנסה להצדיק את תגובתו אבל אולי הוא הגיב ממקום של פחד וחשש, ש 'אם היה קורה משהו רציני'. אגב, בעלי כל הזמן ניסה לעודד אותי שגם לו זה יכול היה לקרות.... אמרתי לו שאם זה היה קורה לו אני לא הייתי יכולה לסלוח ולהבין איך זה קרה... ולכן אני גם לא יכולה לסלוח לעצמי.