פורום פסיכולוגיה - פעוטות

שלום

בני בן השנתיים ותשעה חודשים נכנס לראשונה לגן השנה.

ביומיים הראשונים בגן הוא בכה אבל הלך לגננת שהיינו צריכים להיפרד ומיד הפסיק לבכות.

ביום השלישי היה נפרד מהר הוא היה אומר לי אמא את צריכה ללכת אבל לא מחוייך, אבל הולך.

בצהריים שהייתי באה לקחת אותו הוא שמח אך מלא בהתקפי זעם.

בבית כועס צורח זורק דברים . הוא עייף מאוד לפעמים הוא אוכל וישר נרדם, או ישר נרדם.

בבוקר הוא קם ישר ב "לא רוצה ללכת לגן אני לא אוהב..." אבל בגן הוא נפרד בסדר שוב לא מחוייך אבל בסדר, אולי הם הימים הראשונים שעדיין קשים

למרות שהוא נפרד בסדר לא בוכה, הוא ילד מאוד בוגר , עצם הפרידה שהוא לא בוכה ומכין את עצמו . אבל זה כביכול בלית ברירה כאילו יודע שהוא חייב

ולא נותן לעצמו להתפרץ, כמו אנשים גדולים שיודעים שאין ברירה , האם זה בסדר שהוא מעמיס על עצמו או שמא רק אני מריגשה ככה וזה בסדר

ואח"כ באים ההתקפים שלו שהוא מאוד כעוס ואלים.

אנא ייעצו לי

תודה