פורום פסיכולוגיה - פעוטות

שלום רב.

רציתי לדעת, האם דכאון של האמא בזמן ההריון וההנקה יכול להשפיע על הילד?

אפרט קצת על המקרה שלי:

היתה לי תקופה מאוד קשה, שרק אח"כ הבנתי שזה היה דכאון. הייתי במצב מאוד קשה. כלפי הסביבה התנהגתי כרגיל וחייכתי, אבל מבפנים - הייתי כבויה. מתה. רציתי למות.

היו לזה כמה סיבות, אבל לא אכנס לזה עכשיו.

באותה תקופה הייתי בהריון. (אני צעירה וזה הריון שלישי). לא היה לי בעיה עם ההריון עצמו. לא זה היה הסיבה לדכאון. אבל מה שקרה זה שגם שכשהבת נולדה, לא הייתי שמחה. לא שנאתי את התינוקת, טיפלתי בה במסירות כמו תמיד. ועוד יותר מזה - הנקתי אותה הנקה מלאה.

אבל הייתי מניקה, ומבפנים - רותחת, עצבנית, מיואשת. עצובה.

כלפי חוץ התנהגתי כרגיל, ולכן גם הטיפול בתינוקת ובשאר הילדים היה בסדר גמור, אבל למשל כשהנקתי אותה, והיייתי בתוך המחשבות הקשות, זה היה נראה לי שהחלב שהיא יונקת ממני רותח. רותח מעצבים.

הלכתי לסדנת חשיבה חיובית. הסדנה הזו הצילה אותי. פשוט ניצלתי. חזרתי לעצמי, לרונית השמחה והרגילה. (גם בעלי עזר לי, וכו' וכו',...) רק אח"כ הבנתי באיזה מצב קשה הייתי.

והשאלה שלי:

הבת הזו, היום בת 4.

כמובן שאני אוהבת אותה מאוד, כמו את כל משפחתי.

אבל - יש לה בעיה איתי. ורק איתי. יש לה לפעמים התקפי זעם עלי, ורק עלי. כלומר -

כשהיא נמצאת בחברה, כשאנחנו בגינה, למשל, או כשיש אורחים בבית, אז הכל בסדר. היא ממושמעת, סבלנית, ומתוקה. אבל כשהאורחים נעלמים, היא יודעת רק לצעוק, לא שומעת בקולי, ובכוח מנסה להרגיז אותי: אם היא לא מקבלת מיד את מבוקשה, התגובה שלה: "אני יהרוס לך את הבית!" אם אני לא מיד שומעת אותה, היא מרביצה לי חזק. עושה לי דווקא. ברוב המקרים אני מאוד סובלנית אליה.

אבל האם יכול להיות שהדכאון בהריון השפיע עליה? האם החלב שינקה בזמן שהייתי עצבנית השפיע לרעה? ואם כן, מה עושים???

מה שמענין זה, שכשאני לא בסביבה, אז הכל בסדר. כולם בטוחים שהיא ילדה בובה. לא מבינים על מה אני מתלוננת, כשיוצא לי לדבר על הקשיים שהיא עושה בבית. כאילו יש לה 2 אישיות. גם בגן היא בסדר. היא היתה 3 ימים אצל אחותי בחופש, והתנהגה למופת.

אשמח לקבל עיצה.

תודה רבה!!