פורום פסיכולוגיה - פעוטות

שלום

יש לנו בת, בת שנתיים ו-3 חודשים

ותינוקת בת 6 שבועות

על הבת הגדולה שלי עוברת תקופה לא קלה. בגלל הולדת הבת החדשה, בגלל גן חדש שהתחילה - הרבה שינויים משמעותיים שאני מבינה שהם לא קלים לילדה קטנה.

יש לעיתים סצינות קנאה, יש לעיתים התפרצויות זעם - אבל עם הכל אנחנו מתמודדים.

הבעייה העיקרית מתחילה בשינה.

כמעט בכל לילה היא מתעוררת בבכי, שמהר מאוד הופך לצרחות נוראיות. היא משתוללת במיטה, רוקעת ברגליים ובידיים וזורקת את עצמה. שבעלי ניגש אליה, היא עוד יותר צורחת ואומרת שהיא רוצה רק אותי. שאני באה אליה היא רוצה שאני אשב לידה שהיא תירדם. אז בלילות הראשונים, זה מה שעשינו.
אבל זה ממש לא מוצא חן בעיננו והחלטנו שאנחנו מפסיקים עם זה. אני מבינה שקשה לה ושהיא רוצה להרגיש שאני איתה אבל זה לא הגיוני שאני כל לילה אשב לידה חצי שעה עד שהיא תירדם. (יש לציין שאני גם מניקה את התינוקת ככה שבלי קשר לזה אני צריכה להתעורר עוד פעמיים בלילה להניק)
החלטנו שאנחנו לא נענים לדרישה שלה מיד.
אז שהיא מתעוררת ומתחילה לבכות, בעלי ניגש אליה ומנזה לדבר איתה ולחבק אותה - אבל היא פשוט צורחת ומשתוללת ורוצה רק את אמא. שאני ניגשת אליה, היא תוך שנייה שותקת (אבל מתנשמת בגלל הבכי) שמה ראש על הכרית ורוצה שאני אשב לידה. אם אני קמה היא שוב מתחילה לצרוח.
אז בעלי מסביר לה שאני ישנה ושאני לא יכולה לבוא אליה עכשיו והיא צורחת. בעלי אומר לה שאם היא לא מפסיקה לצרוח הוא יצא מהחדר. היא לא מפסיקה והוא יוצא מהחדר. והיא ממשיכה לצרוח. זה יכול להימשך שעה גם, עד שאנחנו נשברים.
גם ניסינו שאני מגיע האליה ואומרת לה שהיא רגועה, שאני אוהבת אותה אבל שאני רוצה לישון כי אני מאוד עייפה ועכשיו אני יוצאת. אבל ברגע שאני קמה מהכסא היא שוב מתחילה לצרוח.
אני החלטתי שאני לא מוכנה לזה בכלל. מצידי שהיא תצרח כל הלילה אבל העיקר שתלמד.אני גם ממש לא רוצה שזה יגרר לעוד הרבה זמן כי אח"כ יהיה לנו יותר קשה ששתי הבנות ישנו באותו החדר ואז נחשוש כל הזמן שהבכי של הגדולה יעיר את הקטנה (עכשיו הקטנה ישנה איתנו בחדר בעריסה)

בקיצור - מה הדרך הנכונה להתמודד עם זה?
אני מבינה מאיזה מקום זה מגיע. שהיא בוכה אני ניגשת אליה, מחבקת ומנשקת כי אני מבינה שהיא צריכה את ההרגשת ביטחון הזאת - אבל זה לא יכול להימשך ככה.
מה לעשות?

תודה מראש