פורום פסיכולוגיה - פעוטות

שלום,

עם גדילתו של ילדכם הוא נאלץ להתמודד עם יותר ויותר תסכולים. המעבר לגן כרוך גם בגדילה שלו וגם בכך שהוא רואה כיצד אחרים מגיבים לתסכול. אחת הדרכים של כולנו - גם של מבוגרים - לנוכח תסכול היא תוקפנות.

חשוב מאוד להגיב באופן נחרץ ועקבי כלפי סימני התוקפנות שבנך מגלה. אמירות המלוות את הענישה חשובות לא פחות, כי הן מסבירות את ההתנהגות שלכם. למשל, "אתה כעוס, אבל אצלנו לא יורקים ולא צועקים..."

מאחר והענישה היא רק פסק זמן והפוגה יש לנצל אותה בכדי לחשוב על אלטרנטיבות להתנהגות הלא מקובלת. מאחר וילדכם קטן עליכם להציע לו את האלטרנטיבות החיוביות והלגיטימיות. לכן, חשוב לא פחות לחשוב יחד עם בעלך מה מותר לעשות אצלכם בבית כשכועסים. למשל האם מותר להרים את הקול אבל לא לצעוק האם מותר להגיד בתקיפות שאתם הורים מעצבנים וכיו"ב....?

בנועג לצחוק של בנך - איננני יחד איתך בסיטואציה עצמה, אך ברצוני להזכיר כי לפעמים אנו צוחקים כאשר אנו מבוהלים או כאשר אנו חרדים. תופעה זו קיימת לא פעם בעיקר אצל ילדים קטנים.