פורום פסיכולוגיה - פעוטות

שלום, בני כמעט בן שנה ושמונה חודשים. כאשר הוא עושה קקי הוא הולך לפינה מסויימת או עומד מאחורי משהו (כיסא, כורסא) ועושה ולא נותן לנו להתקרב אליו, ממש נרתע. כשהוא עושה זאת אני אומרת לו "אתה עושה קקי" והוא תמיד עונה "לא", גם אחרי שאני רואה שסיים (מתחיל לשחק, מתרחק מהפינה וכו') ורוצה לקחת אותו להחליף חיתול הוא מסרב ואז אני נותנת לו עוד כמה דקות ואומרת לו "עשית קקי אנחנו חייבים להחליף חיתול" ולוקחת אותו בידיים להחליף חיתול (בשלב זה הוא כבר לא מסרב). מצב זה נמשך כבר זמן רב, כחצי שנה (אפילו יותר) בהתחלה הוא היה אומר כשהייתי שואלת אותו האם עושה קקי הוא היה עונה "קקי" היום הוא תמיד אומר לא. זה הגיע למצב שלפני שבוע סבל מכאבי בטן והתקשה להוציא את הקקי הוא עמד בפינה ובכה בכי מר ולא נתן לנו להתקרב בשום פנים ואופן, כחצי שעה עמד ובכה ולחץ, וכל פעם שניסיתי להתקרב הוא סרב ורצה שאלך (סיטואציה קשה מאוד!) הוא גם לא עושה כשאנחנו בחוץ, רק בבית, לאו דווקא שלנו אבל אף פעם לא באוטו, בטיול בגן משחקים וכו', היום אף הצעתי לו ללכת לגן משחקים שמאוד אוהב והוא סירב אחרי כמה דקות הוא עושה ואז היה מוכן ללכת. שאלתי היא האם זהו מצב תקין? האם אני פועולת נכון? האם להפסיק לשאול או לציין את העובדה שהוא עושה קקי? האם כדאי להראות לו את הקקי בזמן החלפת החיתול (אף פעם לא עשיתי זאת)? ד"א המצב הוא רק לגבי קקי לפיפי הוא כלל לא מתייחס...

תודה מראש על תשובה.