פורום פסיכולוגיה - פעוטות

שלום

אני אמא לשניים, בן שלוש וחצי ובן ארבעה חודשים. עובדת משרה חלקית אחר הצהריים כך שמרבית הזמן עם הילדים (הגדול בגן עירוני עד אחת וחצי והקטן כמובן איתי)

רקע כללי: הבכור היה איתי בבית עד גיל שנתיים, נכנס לגן פרטי בקליטה יחסית מהירה, כמו כן נכנס השנה לגן עירוני בקליטה קלה ומהירה. עד ללידת האח הקטן הבכור כמובן נהנה מאמא במשרה כמעט מלאה.

לאחר הלידה בחודשיים הראשונים כמובן קיבל הרבה פחות תשומת לב ודווקא אז לא ביטא שום סימני קנאה והתנהג כרגיל. בחודש האחרון למעשה חזרנו לשגרה שלנו. כשהוא חוזר מהגן הקטן ישן ואני מקדישה לו כמעט שעתיים לבד (מרבית הימים כבר לא ישן צהריים) ואחר הצהריים יוצאים יחד לגינה או נפגשים עם חברים ולפעמים בבית.

בשבוע האחרון התחילו כל סימני הקנאה, עושה "ACTING OUT" משמעותי (מתחצף, עושה ההיפך ממה שאומרים לו וכו') כאשר לכך אנו מגיבים בהצבת גבולות ברורה ונקיטת סנקציות לפי הצורך (לפעמים חזרה מוקדמת הביתה וכד')

כמו כן מאוד נדבק אלי רוצה שאעשה לו הכל, אמבטיה, אינהלציה (ילד אסמטי) וכו', אמא תשחקי איתי וכו' (זה רק כשאני ואביו איתו בבית, כשיש חברים או משפחה מורחבת משחק איתם ולא מחפש אותי בכלל). כאשר בזה אנו משתדלים להתגמש כשאפשר, מסבירים לו שגם אביו רוצה לבלות איתו ולעשות איתו דברים, לא תמיד אמא פנויה וכמובן שגם לפעמים צריך לשחק לבד.

היום גם פעם ראשונה הרטיב כשהיה ער(גמול מזה חצי שנה) תוך כדי משחק ואמר "זה עשה פיפי כאן" לכך התייחסתי שלא קרה כלום אבל הדגשתי שהוא עשה זאת ולא :"זה:" וזה קורה ושישתדל פעם הבאה לשים לב.

לסיכום: השאלה שלי מה אפשר לעשות כדי להקל עליו על המשבר שהוא עובר והאם התגובות שלנו נכונות?

תודה